אני מבין שעונת הצייד החלה
אז לפני שאני נופל ברשתה של הפילה
אמשול לכם משל נפלא
המשל:
אדם יוצא לדרך לבאר שבע לחיפה
נוסע במכוניתו המפוארת, צלילי גלגלצ מתנגנים ברקע
אוויר צונן מהמזגן מנופף את בלוריתו
לפתע הוא רואה שלט ענק "5 ק"מ לאילת"
מייד הבחור מבין שטעה בדרכו,שנסע לחינם קילומטרים רבים
כהרף עין לוחץ על דוושת הבלם ומסובב את מכוניתו לכיון ההפוך
השעה כבר מאוחרת, הלילה ירד, מרחוק נראים אורות קטנים של קיבוץ אליפז
נוסע הבחור צפונה בתקווה שהפעם לא טעה בדרכו
לאחר דקות רבות של נסיעה הוא שם לב שהנוף לא השתנה, עדיין אין יישובים עירוניים
ומתחיל לעלות בו ספק אולי טעה שוב,אולי שוב התבלבל הרי תמונת הנוף לא השתנתה והוא כנראה שוב בדרך לאילת
ברגע של חולשה וחוסר ודאות מקבל החלטה לסובב שוב את מכוניתו ושוב ממשיך הוא לכיוון אילת....
כמובן שהמשל דמיוני ונבנה אך ורק כדי להעביר את המסר הבא:
לפעמים יש רגע בחיינו שיש שלט שאומר "5 ק"מ לאילת" שאנחנו בכיוון ההפוך
פתאום נופל האסימון ואנחנו מבינים שטעינו ומקבלים החלטה לשנות
עושים שינוי של 180 מעלות ומתחילים לרוץ
אבל אנו רואים שהמציאות לא משתנה "תמונת הנוף לא משתנה"
אנו עדיין נראים אותו דבר, עדיין לא יכולים להחליף מידה בג'ינס ואז מתחילות הספקות
אולי זה לא זה,אולי שוב טעינו,אולי זו לא הדרך ואז אנו שוב עוזבים הכול וחוזרים למצבנו הקודם
הלקח הוא שלאחר שקיבלנו החלטה על שינוי
המציאות סביבנו לא משתנת ברגע
לוקח לה זמן, צריך סבלנות
ואז נתחיל לראות את אורות הכרך של ת"א ונדע שאוטוטו אנחנו בחיפה(משקל היעד)
למיכל היקרה,
ההיפו חיה מוגנת ואסורה בצייד
בהצלחה לכולנו

כי אני לא הולך להישאר עב בשר לאורך זמן
אבל אם נחזור לעולם החי
עד כמה שידוע לי פילות מתערבבות אך ורק עם בני מינן
לכן כדי לזכות בסוס מירוץ אציל עלייך לעזוב את משפחת הפילים ולעזוב את החווה
אכן הפרידה קשה מהחווה
אך לפילה חכמה
שיודעת את עתידה
ורצונה
אין זו אגדה
ואם השכנה
החורגת בבנייה
תכנס עם הצעה
למעדן בצורת עיסה דביקה
הפילה תנענע --לא--- בחדקה
כי בקרוב ההיפו עוזב את השמורה
ומגיע למשקל השמירה
ואז תעצב לה הפילה
על החבר שגלה

מה הקטע עם גן החיות? פילות, פילים, היפופוטמים וכו'...
אני מבינה שזה בהומור, אבל הייתי שמחה להבין למה משתמשת בתיאורים הללו.

כך שר דוד המלך במזמוריו
אין לי ספק שהביטוי הולם אותך
את עושה עבודת קודש
מצליחה לגעת בכל אחד ואחד
לא מובן מאליו
אני מרשה לעצמי לדבר ברבים
אנו אסירי תודה לך
מצטרף לדברי מיכל
יישר כוח
גיא

איך השמנת ככה?
מה את בולסת כל היום?
"איך רזית יפה" אומרים גם לשמנים סתם כי אין מה לומר כאשר מחפשים לפתוח בשיחה-ככה אני עושה לפעמים
לא משנה מה תעשי, לאנשים יש תמיד שאלות
תשמיני-ישאלו
תרזי-ישאלו
תסתפרי,תיקני אוטו,תמכרי אוטו,תתחילי ללמוד,תסיימי ללמוד,תתחתני.תתגרשי וכו' ישאלו וישאלו
אני חושב שאין לנו מה לעשות כנגד זה, לא נוכל לשנות את כל העולם
אני חושב שאנשים שואלים זה לא באמת שזה כל כך מעניין אותם אלא סתם כדי לברבר ולפתח שיחה
אז אני מעניק להם את התענוג הזה ומעביר נושא כהרף עין
החכם מבין שלא בא לי לדבר על זה וממשיך לזרום
הטיפש נבהל מהשאלה שלי וכבר שוכח מה הוא רצה ממני
אותו דבר עם מחשבות
השכל האנושי יכול לחשוב רק מחשבה אחת בנקודת זמן אחת
ככל שננסה לסלק מחשבות רעות הן יתנהגו בדיוק להיפך ויחזרו
לכן הפתרון הינו לחשוב מחשבה אחרת ואז ממילא המחשבה הרעה כבר לא קיימת

אם לאחר שניסית להטות את השיחה לכיוון אחר החבר עדיין שב ושואל אז שוב נטה את השיחה
אם בפעם השלישית הוא ממשיך אזי זה סימן שזה באמת מעניין אותו ואת חשובה לו/לה ואז תספרי

בשיטה הזו אני מצליח להסיר 80% מהשאלות
נקווה שהעצה מתאימה לך
עד אז תתענגי על הפירגונים זה גם חשוב לפעמים
גיא

זה יפה ככה להקיא כל הזמן???? סתם...
את לבטח לא יודעת זאת, אך יש קצת דימיון בינינו...אני אומנם רק 9 שבועות בתוכנית, אך גם אני "צצתי" בשנית... גם אני כבר השלתי 11.800 (אות הגבורה ממתין לי בסימטה שממול)! וגם עלי מוטל לחגוג יומית עם תוכנית ג'...
אבל אני לא נופלת במלכודות דבש... אפילו לא אם הן מצופות בפרלין בלגי מובחר!
ונפילה למלכודת שאת מתארת זו בחירה לא גזרה משמים!!!(ממתי מוטל עלינו להסביר אם איננו חפצים)??????
ובכלל, כמו שאמר היפופוטמוס החביב... בני אדם לרוב מדברים סתם... כי לרוב הרי בכלל אין להם מה לומר... ומה שכבר יש להם לומר עדיף שלא ייאמר כלל. (תובנה בסיסית מאד בהבנת האדם.)
אחת המתנות שאני זכיתי בה כתוצאה מהתחברותי לתוכנית זו האמונה המחודשת בעצמי. אמונה זו גררה אחריה באופן מיידי את האסטריביות.. והיום אין סיכוי כי אזיל דמעה או אכנס לאטרף מזון בשל הערה זו או אחרת.
בדרכי למפגש עם הקבוצה שלי אני נתקלת באופן קבוע בקשישה נבולה היושבת על ספסל, אני חשה היטב את נעיצת עיניה בישבני המרופד..
ביום א' האחרון היא קראה לי בחולפי על פניה, הסבתי מבטי והיא אומרת לי " רזית"! עוד לא הספקתי להתבשם מעונג המחמאה והיא שוטחת באוזני סיפור קורע לבבות על הנכד שלה שפצח בקריירה של דולפין אחרי שחי על דייאטת כימיקליים במשך חודש.
כאילו מה?
הפכתי לכוהנת המצטמקים???????
את מבינה נוגתי.. אני הרי כלל לא מעניינת אותה, היא פשוט חשבה שאולי תוכל לעשות בי שימוש... אך לא עוד!!!!
למדתי להרחיק מעלי פרלינים, בצקים, וטורדנים....למדתי שאני לא עושה מה שאיני רוצה (אלא אם ממש חייבת)בקיצור, אין לך כל אפשרות לשלוט במלל שאחרים פולטים, האחריות שלך היא על תגובתך... תני להם לעשות בך כרצונם... והלך עליך!!!!
נ.ב. מסרי אהבת בנות חוות הפילים להיפופוטמוס... ההיפופוטם שעמוק בתוך נשמתו יש את אוצר המילים הכי שוות !
(אוי... לו מילים היו מרזות הייתי כעלעל)...

היי 1357,
בעקבות המאמר המדהים שהביאה איילת שעשה לי סדר בראש מתחשק לי להתפלסף קצת עם השאלה
מהי המציאות האמתית? מהי בכלל מציאות ואיך אנו תופסים אותה? האם היא ניתנת לשינוי? האם יש לי בחירה?
אקדים ואומר שאין בכוונתי להטיף מוסר אלא רק להשתעשע קצת בדברי חכמים לצורך המטרה שלה התכנסנו כאן והיא "שינוי אורח חיים וירידה במשקל"
כולי מלא הארה לאחר הפגישה היום ואני חייב לפרוק קצת שלא תהיה לי "שבירת הכלים"
אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת ואני שותף לרגשותייך ומצדיע לך על האומץ והכנות לשתף, רק ככה נוכל לנצח.
ניקח לדוגמא את המקרה הבא:
שלמה קיבל מכתב פיטורים מהעבודה זוהי מציאות עובדתית שאין עליה עוררין
מכאן מתחיל הבחירה שלנו ואיזה פירוש אנו נותנים למציאות העובדתית, איזה סיפור אנו מספרים לעצמינו?
שלמה יכול לומר: עכשיו המצב במשק קשה,מי יקבל אותי לעבודה? אני כבר מבוגר! החיים שלי יהרסו,אני אכנס לחובות וכו' וכו' וכו'
ושלמה גם יכול לומר:עכשיו זוהי הזדמנות למצוא עבודה יותר מעניינת,להרוויח יותר כסף,להכיר חברים חדשים, אני מבוגר ועם הרבה ניסיון והרבה מקומות עבודה ישמחו לקבל אותי וכו' וכו' וכו'.
האם סיפור 1 נכון? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא- אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד
האם סיפור 2 נכון? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא - אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד
איך יתנהג שלמה עם הסיפור הראשון?
יכנס לדכאון ומרה שחורה,לא יאמין בעצמו, יתייאש מלחפש מתוך אמונה שלא ימצא כלום וכו' וכו'.
איך יתנהג שלמה עם הסיפור השני?
ישלח קורות חיים בשמחה, יגיע לראיונות עם ביטחון עצמי, ישדר הצלחה למעסיקים, יהיה שמח וכו' וכו' וכו'.
עכשיו נחזור לענייננו
נפלנו עם האוכל - מציאות עובדתית שאין עליה עוררין
עכשיו איזה סיפור נספר?
הסיפור הרע- אוף שוב נפלתי, אין לי סיכוי להצליח , אני לא יוצלח, קשה לי ליישם, איל לי כוחו עוד......
הסיפור הטוב- אני יכול לערוך שינוי בחיי,אני חזק, אני יכול להצליח, הכשלון הוא כלי להצלחה.....
עם הסיפור הרע נמשיך ליפול וליפול וליפול
עם הסיפור הטוב נוכל לטפס מעלה בסולם ההצלחה
אין לנו ידיעה מה העתיד צופן לנו
אך בהחלט יש לנו בחירה באיזו דרך נבחר
יש דרך להצלחה ויש דרך לכשלון
תמיד טוב לספר לעצמינו את הסיפור הטוב הרי רע בטוח לא יקרה מזה
1357 - תודה על השיתוף, אשמח לשמוע איך עברת את הקושי הזה.
איילת- תודה על המאמר, רוצים עוד.
גיא

הכי פשוט לבדוק מה הערך הקלורי של כל יחידה כזו.
רשמי לי, או לפחות כמה קלוריות למאה גרם ואני כבר אעשה את החישוב.
כך אוכל לענות לך בדיוק, כמה יחידות מהחזה הצמחוני את יכולה לאכול.
להשתמע

למייטב ידיעתי, ההבדלים בין ריבה לייט לדאיט קטנים מאד ולכן הכוונה בחוברת היא לאחת מהשתיים.
בהצלחה!

בואי נראה, אם ל 100 גרם יש 176 קלוריות וכל פרוסה שוקלת 50 גרם,
הרי שכל פרוסה מהווה 88 קלוריות, שזה קצת יותר ממנת פחמימה.
המסקנה ברורה....
כל פרוסה כזו מהווה מנת פחמימה ולא שתיים.
בהצלחה!

הערכים הקלוריים שנתת מצביעים על כך שאכן מדובר בלחם קל, אבל בסופו של דבר, הכל תלוי בגודל הפרוסה.
רשום שם כמה קלוריות יש בכל פרוסה?

היי,
.99% מחיינו עד עכשיו עברו בציפייה למחר שיבוא, תמיד עם התקווה שהנה הדברים הולכים להשתפר, או במחשבה ש "רק אם אשיג את זה או את זה, ארגיש שהצלחתי."
האם שמת לב לכך שהציפייה למחר היא הניסיון של המוח להרחיק אותך מהרגע הזה?
המחשבה אינה יכולה להתקיים כשאתה מודע לרגע ההווה, מפני כשהמחשבה נפגשת עם מודעות לרגע ההווה היא מתפוגגת.
ולכן המוח שטבעו חשיבה מתמשכת, כל הזמן "משליך אותך" במחשבה לעבר או לעתיד.
הגיע הזמן לשנות את הציפייה למחר לציפייה להיום ולכל הרגעים שממנו היום הזה מורכב.
כשאנו מצפים להיום אנו מביאים את המודעות שלנו להווה ושם נמצא הכח האמיתי לפעול, ליהנות ולהרגיש טוב.
אנו נותנים תוקף ליום הזה. איננו יכולים לשנות את העבר או העתיד והמקום היחידי בו יש לנו השפעה זה הרגע הזה.
היום הזה הוא אינו רקע שאפשר להתעלם ממנו, הוא מכיל בתוכו את התמצית ואת הניחוחות של החיים, של חיינו.
אני בא להציע כאן משהו נוסף ושונה מלכתוב בתחילת היום תסריט של כיצד היום שלך יראה,
מדובר כאן בהזכרות.
בלהרים את הראש כמה שיותר פעמים ביום, להתבונן ולומר "הציפייה להיום" ובאותו הרגע להתעורר אל היום הזה ולדעת שהחיים מתרחשים היום ולכן עלינו להתמקד בלהפוך את היום הזה ליום הכי מאושר שאנו יכולים.
אמרו את צמד המילים הללו "הציפייה להיום", פתחו את החושים ותספגו את כל מה שאתם יכולים לספוג מהרגע הזה.
כל הפוקוס שלכן יחזור להיום, לרגע הזה והכח שלכן יחזור הביתה.
זהו מן איחוד כוחות כשאתה אומר "הציפייה להיום" ומתבונן במה שקורה סביבך, ברגע זה האנרגיה המפוזרת שלך שבה הביתה.
לפתע אתה יודע שהיום הזה הוא הדבר החשוב ביותר, הרגע הזה הוא הדבר האמיתי.
"הביטו אל היום הזה, כי אלה הם החיים, החיים של החיים.
במסלולם הקצר נמצאים המגוונים והמציאויות של הקיום שלנו
האושר העילאי של הצמיחה; התהילה שבפעולה; התפארת שביופי;
מפני שהאתמול הוא רק חלום, והמחר הוא רק חזון:
אך יום שחיים אותו בצורה טובה הופך כל אתמול לחלום של שמחה, וכל מחר לחזון של תקווה.
הביטו היטב לעבר היום הזה...והחלפו את הציפייה למחר לציפייה להיום.
אם אני לא טועה גם בחוברת שלנו מדברים שם על העניין של "רק היום"
אז...
רק היום אני אוהב את עצמי
רק היום אני בוחר לעשות תוכנית כמו שצריך
רק היום אני גובר על היצרים הרעים
רק היום אני דואג לבריאותי
רק היום אני הולך לפגישה
רק היום אני מוותר על המתוקים(לא מצאתי משהו באות ו')
רק היום אני זוכר את ההצלחות שלי
רק היום אני חולם על היום
רק היום אני טועם רק מה שמותר ובזמן שמותר
רק היום אני יודע שאני יכול
רק היום אני כובש את יצריי
רק היום אני לומד על עצמי
רק היום אני מקפיד לבצע מה שכתוב
רק היום אני נושא באחריות
רק היום אני סולח לעצמי
רק היום אני עושה פעולות
רק היום אני פונה לעצמי באהבה
רק היום אני צועק "הצילו" אם אני חלש
רק היום אני קולט מסרים
רק היום אני רושם מה שאני אוכל
רק היום אני שומר על בריאותי
רק היום אני תורם משהו ליקום ולאנושות
אם נשנה רק יום אחד שינינו את כל חיינו
באהבה
גיא
(החלק הראשון מועתק ממאמר שנכתב ע"י אלכס זיו והבאתי אותו כלשונו)

כנראה הגעגועים הביאו להקלדה שגויה...
כאשר נאמר בתקק ה= הכוונה הייתה לתקווה... של לדבר על קלואיות שהינן קלוריות כמובן!
אהיה יותר זהירה להבא!!!

שלום חברות יקרות,
אני משתדל כמעט מדי יום להיכנס ואני קורא את כל ההודעות
אני מתקשה להגיב על רוב ההודעות מכיוון שהינן הודעות טכניות ואין לי את הידע הנרכש להשיב עליהן
יש פה אנשי מקצוע נפלאים שמגיבים בצורה עניינית ומקצועית לכולם
אני חושב שהבעיה שלי קצת שונה
אני עדיין נמצא בשאלה "למה" אני אוכל? וטרם הגעתי לשאלה "מה" לאכול? "כמה" לאכול? וכו'
למה אני מוצא נחמה באוכל?
למה במקום להתמודד אני בורח?
למה אינני מצליח לשבור את מעגל הקסמים הזה?
למה אינני מצליח להוציא את השינוי המיוחל מהכוח אל הפועל?
התשובה ל"למה" מטפלת בשורש הבעיה
התשובה ל"כמה" מטפלת בסימפטום

אז ההיפו יושב לו בצד ומתבונן ומחפש תשובות לשאלות
תשובה למדוע גם שאני יודע שאני יכול להוציא את היתד עדיין המוח מסרב לזרום איתי בנושא ונותן לי רק סיבות למה זה קשה ולא אפשרי במקום למה זה כן אפשרי
אוהב את הפורום היקר הזה
גיא