ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

פורום דיאטה קלאב

הפורום מיועד לכל המתעניינים באורח חיים בריא,תזונה ודיאטה. זה המקום לשאול,להתייעץ ולשתף.

מנהל הפורום: galita, דיאטנית החברה

כדי להשתתף באופן פעיל בפורום, יש צורך להתחבר למערכת. במידה ועדיין לא נרשמת לפורום, כל שעליך לעשות הוא להקדיש שתי דקות לצורך רישום חינם בטופס ההרשמה המקוון לפורום. מייד לאחר ההרשמה תוכל להכנס לפורום כחבר פעיל.

באם הנך חבר/ה פעילה באחת מקבוצת התמיכה של דיאטהקלאב, אנא הרשם/י באמצעות טופס ההרשמה למשתתפים.

מעניין מה שכתבת

מאת:

31-08-2009 | 09:55:00

על שלושת האברים.
שמת לב לדמיון בינם לבין האגו-איד-סופר אגו של מיודעינו?

אני חייבת לשתף אותך במשהו...
פעם, באחד הקורסים שלקחתי על שינוי התנהגות והעצמת המטופל, אני ועוד כמה עשרות דיאטניות,
שאלתי(נו) את המרצה ללא הרף את השאלה שאתה שואל: "למה"?
למה הצורך הנפשי מתורגם לאכילה?
למה ההבנה של הנזק שבעניין אינה מופנמת?
למה אנשים בוחרים להשאר היכן שרע להם?
למה.....?
התשובה הממצה שלו לכל השאלות האלו הסיטה את הפרוז'קטור מחיפוש התשובה לחיפוש פיתרון הבעיה.
התשובה שלו הייתה, ובשיא הרצינות והכוונה: "ככה"
אני כמובן לא ממעיטה בערך הבנת הסיבות להתנהלות שלנו,
אבל אני באמת חושבת שהרלבנטיות שלהן להשגת השינוי מוגבלת ומוערכת יתר על המידה.
במקום לשאול: "למה אני תמיד חוזר לאותה הדרך"? (זו עם הבור, כן?)
הייתי שואלת אותך: "מה איפשר לך בפעמים קודמות לבחור בדרך אחרת?"
"מה צריך לקרות, בשביל שתוכל לבחור בדרך הטובה לך שוב?"
(רמז, תשובה אפשרית רשומה בגוף הפוסט שלך smile )
יום נעים שיהיה

    •    
    • אחרי 3 שנים בתוכנית - קשה לי-מאוד

    • מאת: 1357
    • נשלח בתאריך: 30-08-2009 12:44
    cry השבוע אכלתי שתי מנות מותרות. אחת - מתוכננת בדיוק על פי הכללים. השנייה - דחף בלתי נשלט. כעסתי כל כך. ובבוקר קמתי וחשבתי - יום חדש, היום אעשה תוכנית, אני מקווה שהשדון הזדוני לא יכנס בי בשעות אחר הצהריים והערב ויגיד לי: נו, מה איכפת לך, זה כל כך טעים... וכן המאמר ששלחתם היום על "רק היום" הוא כל כך נכון, אבל לפעמים כל כך קשה ליישם זאת. אני משננת לי את הכללים, מנסה להתמיד, אבל קשה, קשה לי מאוד (ואני יודעת כמו שהמנחה שלנו אומרת "קשה יש רק בלחם") זהו - שאני כל כך אוהבת את הקשה שבלחם... אני לא נופלת על "אויבים" האויבים שלי הם האוכל המותר שלנו... אבל הכמות... עליה אני עכשיו נופלת. אני בתפריט א' ואוכלת כמו תפריט ג + (בניתי לעצמי תפריט ד). בקיצור - כרגע כבד לי בנשמה, נקווה שיעבור.
      •    
      • האם "קשה לי מאוד" זו המציאות האמיתית או רק פירוש?

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 30-08-2009 20:06
      היי 1357,
      בעקבות המאמר המדהים שהביאה איילת שעשה לי סדר בראש מתחשק לי להתפלסף קצת עם השאלה
      מהי המציאות האמתית? מהי בכלל מציאות ואיך אנו תופסים אותה? האם היא ניתנת לשינוי? האם יש לי בחירה?
      אקדים ואומר שאין בכוונתי להטיף מוסר אלא רק להשתעשע קצת בדברי חכמים לצורך המטרה שלה התכנסנו כאן והיא "שינוי אורח חיים וירידה במשקל"
      כולי מלא הארה לאחר הפגישה היום ואני חייב לפרוק קצת שלא תהיה לי "שבירת הכלים"
      אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת ואני שותף לרגשותייך ומצדיע לך על האומץ והכנות לשתף, רק ככה נוכל לנצח.
      ניקח לדוגמא את המקרה הבא:
      שלמה קיבל מכתב פיטורים מהעבודה cry זוהי מציאות עובדתית שאין עליה עוררין yo
      מכאן מתחיל הבחירה שלנו ואיזה פירוש אנו נותנים למציאות העובדתית, איזה סיפור אנו מספרים לעצמינו?
      שלמה יכול לומר: עכשיו המצב במשק קשה,מי יקבל אותי לעבודה? אני כבר מבוגר! החיים שלי יהרסו,אני אכנס לחובות וכו' וכו' וכו'
      ושלמה גם יכול לומר:עכשיו זוהי הזדמנות למצוא עבודה יותר מעניינת,להרוויח יותר כסף,להכיר חברים חדשים, אני מבוגר ועם הרבה ניסיון והרבה מקומות עבודה ישמחו לקבל אותי וכו' וכו' וכו'.
      האם סיפור 1 נכון? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא- אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד
      האם סיפור 2 נכון? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא - אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד
      איך יתנהג שלמה עם הסיפור הראשון?
      יכנס לדכאון ומרה שחורה,לא יאמין בעצמו, יתייאש מלחפש מתוך אמונה שלא ימצא כלום וכו' וכו'.
      איך יתנהג שלמה עם הסיפור השני?
      ישלח קורות חיים בשמחה, יגיע לראיונות עם ביטחון עצמי, ישדר הצלחה למעסיקים, יהיה שמח וכו' וכו' וכו'.
      עכשיו נחזור לענייננו
      נפלנו עם האוכל - מציאות עובדתית שאין עליה עוררין
      עכשיו איזה סיפור נספר?
      הסיפור הרע- אוף שוב נפלתי, אין לי סיכוי להצליח , אני לא יוצלח, קשה לי ליישם, איל לי כוחו עוד......
      הסיפור הטוב- אני יכול לערוך שינוי בחיי,אני חזק, אני יכול להצליח, הכשלון הוא כלי להצלחה.....
      עם הסיפור הרע נמשיך ליפול וליפול וליפול
      עם הסיפור הטוב נוכל לטפס מעלה בסולם ההצלחה
      אין לנו ידיעה מה העתיד צופן לנו
      אך בהחלט יש לנו בחירה באיזו דרך נבחר
      יש דרך להצלחה ויש דרך לכשלון
      תמיד טוב לספר לעצמינו את הסיפור הטוב הרי רע בטוח לא יקרה מזה
      1357 - תודה על השיתוף, אשמח לשמוע איך עברת את הקושי הזה.
      איילת- תודה על המאמר, רוצים עוד.
      גיא love
        •    
        • היי גיא, נתחיל בכך שרצתי וקניתי את הספר מתוכו

        • מאת: 1357
        • נשלח בתאריך: 31-08-2009 08:42
        ציטטה איילת את הקטע הנפלא. בנוסף, הדפסתי לי את הקטע שאיילת שלחה וקראתי בו חזור וקרוא. אתה צודק שהדרך קשה ומייגעת. המון פעמים במסלול האין סופי הזה הדרך מוצלת ונעימה אבל לעתים העצים נעלמים ואנו יוצאים למדבר שחון והחום מעיק והדרך המישורית משהו הופכת לעלייה תלולה, וקשה להמשיך ללכת. כך אני מרגישה לעתים. ברוב הזמן אני עושה תוכנית כמו שצריך. תאר לך שכבר 3 שנים אני רושמת ללא לאות כל דבר שאני אוכלת. אבל כשאני מגיעה לעליה, וקשה לי , אני מתגלגלת במורד, ומתחילה את הדרך מחדש. ולמה ? כי אני יודעת שאין לי דרך אחרת, אין לי אופציה אחרת. זה או להיות שמנה או להיות במשקל תקין. ואני את הבחירות שלי כבר עשיתי. ולכן קשה לי כשאני נשברת, קשה לי לקבל את זה שהאוכל עדיין (לפעמים) גורם לי לאבד שליטה ואז אני טוחנת כאילו אין מחר. למזלי, אני מתעשתת בדרך כלל לאחר יום יומיים וחוזרת לשגרה הברוכה. וכעת אני שוב על המסלול. נלחמת כל רגע על החלטתי להמשיך בתוכנית כפי שצריך. כי כשאני עושה תוכנית אני מרגישה שלווה ורגועה - חד משמעית! ואת ההרגשה הזו אני אוהבת - מאוד! בהצלחה לך גיא יקר. בהצלחה לכולנו.
        •    
        • סליחה שאני נדחפת unsure

        • מאת:
        • נשלח בתאריך: 31-08-2009 09:00
        קוראת סמויה אבל בשקיקה את הדיאלוגים מרוממי הלב שנכתבים כאן
        ובוחרת שלא להתערב, הרי אתם מסתדרים כל כך יפה בלעדי smile ,
        אלא שעכשיו לא התאפקתי dizzy .
        גיא, התשובות לשאלותיך טמונות בגוף הפוסט ולי נותר רק לחזק ולומר מנקודת מבטי,
        שלמציאות כשלעצמה אין כל ערך ומשמעות, לבד מאלה שאנו מעניקים לה.
        כל עוד אנחנו זוכרים את זה, הכח והיכולת לנהל את רגשותינו ואת תגובותינו אליהם נמצאים בידינו.
        או במילים אחרות,
        לגזור ולתלות על המקרר.
        ישר כח, גיא yo
          •    
          • דווקא מומלץ להידחף- כגודל הדיון כך גודל הלמידה

          • מאת: guyr13
          • נשלח בתאריך: 31-08-2009 09:38
          אכן במשפט אחד סיכמת את מה שרציתי לומר
          אשתמש בו מדי יום עד שיהפוך למנטרה קבועה

          גם אני כמו 1357 מרגיש בעננים שאני בתוכנית,ממש מרחף,כיף אמיתי
          אבל מה שאני לא מבין והשאלה שקשה לי היא:
          מה זה הכוח הזה שגורם לי לחזור לרחוב עם הבור כל פעם מחדש?
          למה בסיפור שלי זה לא נגמר ב-4-5 בתים וזה נמשך עד אין סוף?
          איך הטיבטים האלו עשו את השינוי? איך הם שמו את המוח לפני הגוף?
          שמעתי פעם מחכם אחד שיש בגוף האדם 3 איברים שאחראים על ההחלטות שלנו בחיים
          1. מוח- שם מתקבלות ההחלטות השכליות.
          2. לב - שם מתקבלות ההחלטות הרגשיות.
          3. כבד- שם מתקבלות ההחלטות הבהמיות.
          והאדם שממשיל את שכלו על הכול ושולט בהם הוא נקרא מלך king (אותיות מוח,לב,כבד)
          אני עדיין מקבל החלטות מהכבד
          אבל בזכותכן ובזכות התוכנית אצליח לעשות שינוי ולשלוט בעצמי
          ואיזו הרגשה נפלאה זו השליטה העצמית?- ממש מלך! king

          תודה לכולכן על הלימוד הנפלא הזה
          גיא love

          נ.ב
          אם האחראי על הפורום קורא שורות אלו
          יש לי בקשה צנועה לשיפור
          אם אפשר להוסיף עוד רגשונים שנוכל להביע את רגשותינו בצורה ציורית(תמונה שווה אלף מילים..)
            •    
            • מעניין מה שכתבת

            • מאת:
            • < ההודעה הנוכחית
            • נשלח בתאריך: 31-08-2009 09:55
            על שלושת האברים.
            שמת לב לדמיון בינם לבין האגו-איד-סופר אגו של מיודעינו?

            אני חייבת לשתף אותך במשהו...
            פעם, באחד הקורסים שלקחתי על שינוי התנהגות והעצמת המטופל, אני ועוד כמה עשרות דיאטניות,
            שאלתי(נו) את המרצה ללא הרף את השאלה שאתה שואל: "למה"?
            למה הצורך הנפשי מתורגם לאכילה?
            למה ההבנה של הנזק שבעניין אינה מופנמת?
            למה אנשים בוחרים להשאר היכן שרע להם?
            למה.....?
            התשובה הממצה שלו לכל השאלות האלו הסיטה את הפרוז'קטור מחיפוש התשובה לחיפוש פיתרון הבעיה.
            התשובה שלו הייתה, ובשיא הרצינות והכוונה: "ככה"
            אני כמובן לא ממעיטה בערך הבנת הסיבות להתנהלות שלנו,
            אבל אני באמת חושבת שהרלבנטיות שלהן להשגת השינוי מוגבלת ומוערכת יתר על המידה.
            במקום לשאול: "למה אני תמיד חוזר לאותה הדרך"? (זו עם הבור, כן?)
            הייתי שואלת אותך: "מה איפשר לך בפעמים קודמות לבחור בדרך אחרת?"
            "מה צריך לקרות, בשביל שתוכל לבחור בדרך הטובה לך שוב?"
            (רמז, תשובה אפשרית רשומה בגוף הפוסט שלך smile )
            יום נעים שיהיה
              •    
              • יש לי תשובה לשאלה שלך

              • מאת: guyr13
              • נשלח בתאריך: 31-08-2009 10:59
              אני כבר הספקתי ללמוד על עצמי שאני אוכל שאני חווה רגש מסויים
              הרגש יכול להיות שלילי או חיובי כלל לא משנה ואז במקום להחוות את הרגש אם הוא חיובי או להתמודד איתו אם הוא שלילי אני בוחר לאכול
              למה לאכול? כי זוהי הדרך הקלה,המהירה והקצרה אולם "אליה וקוץ בה" בסוף אתה מוצא את עצמך עמוק בבור (סחטין על הבור שתפס מרכיב חשוב בשיחה שלנו)
              הדרך השנייה קשה במקצת,ארוכה ואיטית אך בסופה מגיעים לחוף מבטחים,לגן עדן
              זה מה שאיפשר לי לבחור בדרך האחרת- הסוף הנפלא שלה
              כן כן גם בחיים אין קיצורי דרך
              קשה באימונים קל בקרב
              מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת
              רבים הם הביטויים והפתגמים שמלמדים אותנו שיש אור בקצה המנהרה
              אני בוחר בדרך הזו
              באמת מיותר להתעסק בדרך השניה(עם הבור)
              יום נפלא וניפגש בדרך...
                •    
                • ואני אומרת....

                • מאת: nogamannor
                • נשלח בתאריך: 31-08-2009 13:14
                Keep things simple....
                שנים של טיפולים, שיחות, תובנות, מודעות, דיאטות, דמעות, אושר, שמחה והרבה הרבה קילוגרמים שעלו וירדו ועלו וירדו וחוזר חלילה הביאו אותי לאחת התובנות המשמעותיות בחיי :
                לשמור על פשטות.
                אנחנו כל הזמן רודפים אחרי העוד - עוד כסף, עוד תואר, עוד מעמד, עוד אוכל...אפשר להסתפק במה שצריך. לא צריך כל הזמן עוד.
                בגלל שהייתי שם ובגלל שאני יודעת שלפעמים השכל והמודעות שלנו פשוט דופקים אותנו (בעיקר בדיאטות, כי אנחנו מאד מתוחכמים) אני מזמינה אותך להצמד לבסיס (גם בהקשר של ההודעה הנוספת שכתבת לגביי הקושי להצמד לתוכנית). לעשות דברים בצנעה, בפשטות, בלי לחפש את התחכום ואת ה...עוד.

                בהצלחה! smile