וידוי שני (לבטח לא אחרון)...

אני מבין שעונת הצייד החלה
אז לפני שאני נופל ברשתה של הפילה
אמשול לכם משל נפלא
המשל:
אדם יוצא לדרך לבאר שבע לחיפה
נוסע במכוניתו המפוארת, צלילי גלגלצ מתנגנים ברקע
אוויר צונן מהמזגן מנופף את בלוריתו
לפתע הוא רואה שלט ענק "5 ק"מ לאילת"
מייד הבחור מבין שטעה בדרכו,שנסע לחינם קילומטרים רבים
כהרף עין לוחץ על דוושת הבלם ומסובב את מכוניתו לכיון ההפוך
השעה כבר מאוחרת, הלילה ירד, מרחוק נראים אורות קטנים של קיבוץ אליפז
נוסע הבחור צפונה בתקווה שהפעם לא טעה בדרכו
לאחר דקות רבות של נסיעה הוא שם לב שהנוף לא השתנה, עדיין אין יישובים עירוניים
ומתחיל לעלות בו ספק אולי טעה שוב,אולי שוב התבלבל הרי תמונת הנוף לא השתנתה והוא כנראה שוב בדרך לאילת
ברגע של חולשה וחוסר ודאות מקבל החלטה לסובב שוב את מכוניתו ושוב ממשיך הוא לכיוון אילת....
כמובן שהמשל דמיוני ונבנה אך ורק כדי להעביר את המסר הבא:
לפעמים יש רגע בחיינו שיש שלט שאומר "5 ק"מ לאילת" שאנחנו בכיוון ההפוך
פתאום נופל האסימון ואנחנו מבינים שטעינו ומקבלים החלטה לשנות
עושים שינוי של 180 מעלות ומתחילים לרוץ
אבל אנו רואים שהמציאות לא משתנה "תמונת הנוף לא משתנה"
אנו עדיין נראים אותו דבר, עדיין לא יכולים להחליף מידה בג'ינס ואז מתחילות הספקות
אולי זה לא זה,אולי שוב טעינו,אולי זו לא הדרך ואז אנו שוב עוזבים הכול וחוזרים למצבנו הקודם
הלקח הוא שלאחר שקיבלנו החלטה על שינוי
המציאות סביבנו לא משתנת ברגע
לוקח לה זמן, צריך סבלנות
ואז נתחיל לראות את אורות הכרך של ת"א ונדע שאוטוטו אנחנו בחיפה(משקל היעד)
למיכל היקרה,
ההיפו חיה מוגנת ואסורה בצייד
בהצלחה לכולנו