מנסיון אישי: עברתי לפני מספר שנים חוויה דומה

ראשית החלמה מהירה לאביך.
ועכשיו אני רוצה לנתייחס לדבריך מנקודת מבטי.
למה התכוונת שרשמת "לא יכולה להתמיד ולעשות את התכנית". יכול להיות שהכוונה היא לא נוח לי? קשה לי?, כי אני לא מצליחה להעלות על דעתי מצב בו אדם באמת לא יכול לעשות את התכנית, חוץ ממצבי קצה בהם הוא מרותק למיטה ללא עזרה, או כלוא, לא עלינו. האירי את עיני :)
אותה שאלה לגבי המשפטים: "אני מדלגת על הארוחות מחוסר ברירה"
האם באמת זה המצב??
כי אם התשובה חיובית, ומסיבותיך שלך באמת אין באפשרותך לעשות את התכנית, אז הרי שצריך לעבור את התקופה הזו על הצד הטוב ביותר ולאחריה לקיים את הבטחתך לעצמך ולחזור לתכנית.
ואם המצב הוא שאת בכל זאת יכולה להתארגן על אוכל ולעמוד בתכנית, הרי שזה הדבר הטוב ביותר, כי אין לי שום דרך לדעת האם זה יפגע לך בירידה במשקל וכמה. למה בכלל לקחת את הסיכון אם אפשר להמנע ממנו?
מה את אומרת? מה תעני לי על השאלות?
מחכה...

ואיכשהו הצלחתי לעשות תוכנית בעזרת תפריט כריכים. למרות שלנתי בבית החולים הצלחתי להתארגן כך שכל שלוש שעות אצליח לאכול משהו שמשתלב בתוכנית. לדוגמא: היו לי בתיק כריכים מלחם קל, פרי (תמר, תאנה) טוסטטעים. בקיצור - היה קשה, אבל הצלחתי. בנוסף לקחתי איתי כוס ומרק נמס לייט. בבית החולים המיחם היה זמין תמיד וכך יכולתי לאכול גם מרק חם. אני מאחלת לאביך רפואה שלמה ולך - חוזק ובריאות. ושוב - נכון זה קשה לא כי אי אפשר אלא כי אין לנו מצב רוח, ועצוב לראות את ההורים כשהם חולים, ובית החולים בכלל זה מקום שלא נעים להיות בו - אבל למרות כל זאת - את יכולה!!!! בהצלחה.