תוהה

במפגש האחרון בו הייתי, עלה שוב דיון בעניין הצורך שלנו למקם את עצמנו כראשונים לפני כולם.
מתקשה אני לקבל את גישת ה"אני לפני כולם"! נכון, שכשמנה המשתקמת לאיטה אני מלמדת את עצמי איך להיות יחד עם כולם ולא אחרונה בסדר העדיפויות... אך ראשונה? נראה לי מקום קצת אגואיסטי ומנוכר, לא???????
אני מנסה לעשות שילוב הוגן בין הצרכים החדשים שלי לבין בני ביתי אשר זכאים ל"חמוד" צרכים אחרים, גם אם זה עשוי להעמיד אותי במבחן.
אני מודה בגדול לתוכנית שמלמדת אותי שאני שווה הרבה יותר ממה שחשבתי (חרף העובדה שאני מאבדת משקל וערך.... ) אך לא מסתגלת לרעיון הראשוניות.
ולסיום... עוד משהו קטן מבית אמא "אם את רוצה להיראות צעירה מגילך את חייבת אורח חיים בריא: לאכול במתינות בערב, לישון בצהריים, להתעמל מדי יום ולשקר בנוגע לגילך".