הפורום מיועד לכל המתעניינים באורח חיים בריא,תזונה ודיאטה. זה המקום לשאול,להתייעץ ולשתף.
מנהל הפורום: galita, דיאטנית החברה
כדי להשתתף באופן פעיל בפורום, יש צורך להתחבר למערכת. במידה ועדיין לא נרשמת לפורום, כל שעליך לעשות הוא להקדיש שתי דקות לצורך רישום חינם בטופס ההרשמה המקוון לפורום. מייד לאחר ההרשמה תוכל להכנס לפורום כחבר פעיל.
באם הנך חבר/ה פעילה באחת מקבוצת התמיכה של דיאטהקלאב, אנא הרשם/י באמצעות טופס ההרשמה למשתתפים.
פאני, שכנתי רחבת הלב... זו הנושאת בגאון 2 בליטות המפארות את המרפסת שבנתה בחזיתה ללא אישורי בנייה... היא גם אלופת החמין האזורית!
בשבת האחרונה, היא שלחה לי קערת חמין קורעת לבבות..(ולא רק) כאשר הונחההקערה על שולחני נפלטו מגרוני יבבות בלתי נשלטות של חשק לטרוף... ואז החלה הדילמה... הנדפוק חמין צף בשמן או נוותר?????? לאחר שהיבבות הפכו לנהמות קורעות לבב החלטתי להתפשר על אכילת חמין תוך כדי ייסורים וגרגור אך בזהירות... לא בהתלהמות!!
סופו של סיפור שלא עמדתי במבחן...גנבתי לי אי אילו כפות מרנינות של חמין על כל חלקיו...(מה שהיה חריגה ברורה מהמסגרת המזון לאותו היום).
ביום ראשון... עמוסת ייסורי מצפון... ( הרי גם ניפנפתי קשישה בבוטות... וגם נשאתי על עצמי זכרונות של חמין מיותר) הגעתי לקבוצה והחל דיון סביב הנושא. חברותיי לחוג טענו פה אחד כי עלי להבהיר לפאני חרף רגישותה לסירובים כי עליה לכבדני ולהפסיק להמטיר עלי מעדנים ברוכי קלוריות. מאידך, בי הייתה ונותרה התנגדות לרעיון. אני חושבת שעלי ללמד את עצמי להתמודד עם הדברים. כלומר לתת לחמין להכנס לביתי לעמוד מולו (אפשר גם לכרוע) ולקבל את ההחלטה הנכונה לי.
האומנם? הניתן? הנכון?