אנשים מהסוג השלישי

כן כן, אני בטוחה שהנושא שבנדון כבר נדון לאין ספור אבל בכל זאת, למרות שכך, אני מעלה שוב את עניינו של זה (המשקל) לסדר היום. ולא מדובר במשקל, כלומר מסת הגוף שלנו, אלא במכשיר ההוא שמחוגיו זזים ואז קובעים את המספר המגיע לנו.
כל פעם מחדש לעמוד עליו ולראות עד כמה בא לו להיטיב איתי. כן, מחוגיו זזים, נעים והוא כאילו מתלבט; רגע רגע אוליי כאן נעצור? לא לא, אוליי כאן? וכל העניין הרי מדובר, בכל יום, בגרמים ספורים. אז נו מה אכפת לך להיות נדיב?? כלומר אל תהיה נדיב. תהיה נחמד.
אני יודעת שבתכנית הזו לא נשקלים. באים פעם בשבוע, עולים על המשקל ואז נחרץ דיני ונגזרת עליי אחריותי לשבוע שחלף ושבועתי לשבוע שמתחיל. אבל אני, שכבר יצרתי לי אג'נדה מכובדת וכללים נוקשים על "איך עולים על המשקל" חייבת לדעת כמה אני שוקלת בכל רגע. אז נכון שלא מתאפשר לי לבדוק מה קורה כל רגע, אבל אין בוקר שאני לא עומדת עליו. והוא (תלוי איך ישן בלילה) אומר לי מה דעתו עליי.
האם זו רק אני? או שזה צורך של עוד רבים כמוני? האם ההתעסקות הזו היא סוג של מנגנון הגנה כזה שמעסיק את גלגלי השיניים בראש וכל הזמן חושבים על מה שמכניסים לפה?