מתוך-->שיחת השבוע-->מוותרים על התירוצים. עושים שינוי אמיתי בדיאטה!
שיחת שבוע מספר 33
הסיפור על הכלב והמסמר
איש אחד נסע ברחוב, והבחין בזווית העין במחזה מאוד מוזר.
במרפסת קדמית של בית, יושב איש זקן וקורא עיתון.
לידו יושבת אישה מבוגרת וסורגת צעיף,
וביניהם יושב כלב ונאנח.
ממש מיילל בקול רם.
האיש התפלא מאוד, אבל בגלל שהיה טרוד במחשבות היום שכח מהעניין והמשיך.
למחרת האיש נסע שוב באותה הדרך,
וראה את אותו מחזה:
איש זקן קורא עיתון, אישה זקנה סורגת צעיף, ובאמצע כלב נאנח בקול רם.
האיש התמלא במחשבות, אבל חשב שזה לא ממש עניינו.
אז הוא המשיך בדרך. ולמחרת, רק מתוך סקרנות, שוב עבר מול הבית ההוא.
ואכן, שוב:
איש קורא עיתון, אישה זקנה סורגת ובאמצע כלב נאנח.
האיש יצא מהרכב, ושאל את בני הזוג מדוע הכלב סובל כל כך.
האישה ענתה: הוא נאנח כי הוא שוכב על מסמר.
למה הוא לא קם, שאל האיש?
הזקנה ענתה: כי מספיק כואב לו כדי להיאנח, אבל לא מספיק כואב לו כדי לקום.
ואצלנו?
גם אנחנו, יושבים הרבה פעמים על מסמרים, נאנחים, ומתקשים לקום.
כמה פעמים יצא לנו לקחת חלק בשיחת קיטורים?
כמה פעמים סיפרנו לעצמנו תירוצים, אבל בעצם לא עשינו שום דבר כדי לשפר את המצב? כמה פעמים קיללנו את מקום העבודה, המדינה, הבוס, או כל גורם אחר, אבל לא היינו מוכנים לשלם מחיר אמיתי כדי לקום מהמסמר?
רבים מאיתנו, למרות כל המאמצים שאנו עושים, איננו מצליחים לרדת במשקל.
בתחושה שלנו אנו עושים כל מה שאנו יכולים, אבל העומס שבחיינו פשוט לא מאפשר לנו לעשות יותר.
כלומר, המסמר כואב לנו, אבל זו אשמת החיים שאיננו מצליחים. לא אשמתנו. אין לנו כוח לקום מהמסמר.
כשאין לנו אחריות, גם אין לנו כוח להתרומם מהמסמר. אם החיים הם הבעיה, אז איפה החלק שלנו בעניין?
קל מאוד להגיע למסקנות, אבל קשה יותר להתאמץ ולעשות את מה שנכון...
היכולת להתמודד עם קושי ולהצליח לאורך זמן דורשת מאיתנו קודם כל להיות מסוגלים להתרומם חזרה על הרגליים, כשהחיים מפילים אותנו לריצפה. המסמר כואב, אבל הרבה יותר כואב לשבת עליו שנים.
יש דרך להתמודד עם המסמר ולקום ממנו.
פסטה קייצית
אחלה ארוחת ערב, גם ילדים מתים על זה...
בכל הכמות יש: 12 מנות פחמימה + מנות חלבון חלבי + 3 מנות ירק
מערבבים בקערת להגשה:
1/2 חבילה (250 גרם) פסטה קצרה מבושלת
3 עגבניות טריות קלופות וחתוכות לקוביות
1 בצל ירוק קצוץ
1 גביע קוט'ג 5%