מתוך-->כדאי לדעת-->היהירות, הדיאטה ואני

בכפר קטן, חי ילד שכבר מילדותו עלה על כל חבריו בחוכמה ובידע ובהגיעו לגיל 10 כבר לא היה דבר שהיה יכול ללמוד מהוריו או ממוריו. ראו כך ושלחוהו ללמוד בעיר הגדולה, אך גם שם הגיע במהרה להישגים, עד שלא היה מי שיוכל ללמדו דבר.   כולם התייחסו אליו בכבוד ויראה ולב הנער גבה מאוד והחל מתהלך רם ונישא, נבדל ונפרד מבין הבריות ומשאלה אחת בליבו – למצוא אדם שיוכל ללמדו דבר מה חדש. 

יום אחד, בעודו מטייל משועמם, פגש רוכל זר אשר סיפר לו על אדם פילאי, החי על פסגת הר גבוהה אי שם בקצה האחר של המדינה. "אדם זה ודאי יוכל ללמדך דבר או שניים".

למחרת ארז הנער חפציו ויצא למסעו אחר אותו פלאי. לאחר ימים רבים, הגיע לפסגת אותו ההר, חסר סבלנות ושם מול עיניו נגלה לו צריף דל ועלוב שממנו יצא איש זקן מאוד, קטן קומה ופשוט למראה.

הנער שלא יכול היה להסתיר אכזבתו פנה אל הזקן ללא ברכת שלום ורטן: "נאמר לי שכאן חי פילאי המסוגל ללמדני דבר מה, האתה הוא אותו אדם"?

הזקן החווה לו בידו וסימן לו להכנס לצריף, הביא לו שרפרף עץ נמוך ובתנועת יד הזמינו לשבת. מבלי לומר מילה, נטל הזקן קומקום, שפת בו מים ותה, נתן כוס ביד הנער והחל למזוג.

"דרך ארוכה עשית עד לכאן, נוח מעט ושתה קצת תה". בעוד הזקן מדבר, מילאו המים את הכוס והחלו עולים על גדותיהם ונשפכים על הנער, אך הזקן לא הפסיק ממזיגתו.

"מה אתה עושה"?! הזדעק הנער כועס והכוס רועדת בידיו הרטובות. הביט בו הזקן בעיניים אוהבות ואמר: "הכוס הזאת היא אתה. עד שלא תרוקן, לא תוכל להוסיף ולהתמלא".

היהירות, היא אם כל חטאת.

אנחנו, בחושבנו כי הננו יודעים הכל, איננו פתוחים לקבל ידע אשר אינו תואם את הידע שברשותנו.

אנחנו, בטוחים בצדקת דרכנו מבלי לשאול את עצמנו מפעם לפעם- "האומנם"?

אנחנו,  בטוחים שאין לנו אגו גדול, אך מירב תגובותינו והתנהגויותינו נובעים ממקום של אגו.

אנחנו שופטים אנשים מסביבנו ושוכחים שגם ידינו לא נקיות.

אנחנו יודעים שאנו חלק פצפון ביקום, אך בתחושה שלנו אנחנו מרכז העולם.

אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו ענווים ואיננו מודעים לכך שעצם האמירה זו יהירות.

ועוד כהנה וכהנה.

והיכן היהירות פוגשת את הדיאטה ושינוי ההרגלים?

היא פוגשת אותם כמעט בכל פינת רחוב - בפינת הרחובות  "אני יודע לבד" ו"אל תלמדו אותי",  בפינת הרחוב "מי אתה שתלמד אותי?!", בכיכר שבה מוצב שלט ענק "אם היית מרגיש את שאני מרגיש, היית מתנהג כמוני ואולי גרוע מכך",  בשדרת "המצליחים שלא צריכים תמיכה ומסתדרים לבד", בחוף הים של "אלה שאינם טועים", בדרך הבינעירונית "אבל אותי לימדו אחרת" וכנראה בעוד פינות אפלות יותר או מוארות פחות.

כדי להצליח בשינוי הרגל שאנחנו רוצים לעשות עם עצמנו, כמו שינוי הרגלי אכילה, עלינו להגיע למקום של ענווה וצניעות שיתכן ודרכנו עד כה היא לא הדרך, עובדה שיש לנו עודף משקל... למקום של הקשבה והפנמה כי יש משהו שעלינו לשנות, למקום של לב חפץ וקבלה מוחלטת של השינוי אותו הננו רוצים לעשות, אך בד בבד, עלינו להיות עם עיין פקוחה שאכן זה השינוי לו ייחלנו וכי הוא משרת אותנו לטובה.

חזרה לרשימה