מתוך-->כדאי לדעת-->רעב או לא רעב - זאת השאלה!

איך לגלות מחדש את תחושת הרעב והשובע...

תשאלו את עצמכם מתי פעם אחרונה הרגשתם תחושת רעב? איך זה שבעלי חיים בטבע, אוכלים כשהם רעבים, ומפסיקים כשהם שבעים? מה קרה לנו ההולכים על שתיים שרובנו מקשיבים מעט מאד לתחושות הרעב והשובע...

אנחנו אוכלים משלל סיבות ,הרגל, שמחות וארוחות משפחתיות שעמום, עייפות, כעס, עצב, תסכול.... 

ולאכול כי רעבים?  מחקרים מראים כי רובנו מדווחים על רעב כסיבה הלפני אחרונה ברשימת הסיבות לאכילה וממוקמת מקום אחד מעל אכילה בלית ברירה.

החדשות הטובות הן שיש לנו את זה, יש לנו מנגנונים פיסיולוגיים מאד משוכללים ומתוחכמים, שכל מטרתם היא לווסת את כמות האנרגיה שאנחנו מכניסים לגוף, בהתאם לצרכים שלנו. כשהקיבה ריקה מופרש ממנה הורמון, המגרה במוח את מרכז הרעב. כשרמת הסוכר בדם שלנו יורדת, המוח מקבל מיד מסר של מחסור באנרגיה, גם הוא מתורגם לתחושת רעב. 

אז איך שאנחנו, למרות זאת, משמינים? איך זה שיש לנו את כל מה שיש לזברה ואף יותר, אבל היא יודעת להכניס לגופה בדיוק את כמות המזון הנכונה לצרכיה ואילו אנחנו מעמיסים עוד ועוד? התשובה היא שהפסקנו להקשיב לאותם מנגנונים מדהימים ומתוחכמים. גברנו עליהם בתחכום שלנו, ולמעלה מכך, אנחנו אפילו איננו זוכרים שהם קיימים.

איפה הם מנגנוני הרעב והשובע? מתי איבדנו אותם, ומדוע? 

מחקרים מצביעים על כך ששעת האכילה שלנו מושפעת בעיקר מהסביבה – מהשעה בה מגיעים הילדים הביתה, מהשעה בה יוצאים להפסקה בעבודה, או פשוט לפי השעה שבה אנו רגילים לאכול מזה שנים. לעומת זאת, יש בינינו גם כאלה שאף פעם לא מוצאים את הזמן המתאים, ואז כשמגיעים לזמן האכילה מוצאים את עצמנו בתחושת רעב בלתי נשלטת. כשאנו רעבים מאד קשה לנו לשלוט על כמויות האוכל. מנגד, אנחנו אוכלים לא פעם גם כשאיננו רעבים כלל.

ואז.. כמות המזון שאנחנו צורכים בארוחה תלויה בגירויים חיצוניים והם כאמור לא תמיד בשליטתנו.

אז מה עושים? 

אחת הדרכים למצוא שוב את אותו איזון טבעי היא לחדש את ההקשבה שלנו למה שהגוף משדר לנו ולהתוודע מחדש לתחושות הרעב והשובע. חשוב לזכור כי המנגנונים הפיסיולוגיים נמצאים אצלנו, זמינים ומצפים שנשתמש בהם.

כמה עצות בדרך:

1. מכיוון שתחושת השובע אינה מיידית, משך הזמן החולף מרגע כניסת המזון למערכת העיכול ועד לקבלת שדרי השובע במרכז השובע במוח הוא כעשרים דקות. לכן, יש חשיבות גם למהירות האכילה. מי שאוכל מהר מאד, מוצא את עצמו מול צלחת ריקה ועדיין עם תחושת רעב. לעומת זאת, אנו שבעים מהר יותר כשהאכילה היא איטית, יחד עם שתייה, המגדילה את נפח המזון (ואינה מוהלת את מיצי הקיבה, כפי שמקובל לחשוב).

2. שיטה נוספת היא טבלת רישום המיועדת לגרום לנו לשאול את עצמנו – כמה אני רעב/ה עכשיו, לפני האוכל? וכמה אני שבע/ה בתום האכילה? מלאו את הטבלה במשך מספר ימים רצופים ולאחר מכן שאלו את עצמכם מה למדתם על עצמכם ועל הרגלי האכילה שלכם?

כדאי לא להגיע לארוחה רעבים מדי חשוב להקפיד על זמנים מסודרים וכמובן שלא לסיים אותה שבעים מדי. 

והכי חשוב! רצוי לא לאכול כשלא רעבים בכלל. 

הקשבה לצרכים היא שיעור, ואם ניישם את התובנות נעשה צעד גדול ומשמעותי לקידום היכולת שלנו להגיע למשקל תקין ולאכילה התואמת את הצרכים הפיסיים האמיתיים שלנו.

חזרה לרשימה