מתוך-->כדאי לדעת-->השמן והרזה – היש הבדל ביניהם?
מכירים את השמן והרזה - הצמד המצחיק? אמנם שניהם מצחיקים, אך כשמדובר באוכל, ההבדל ביניהם זועק לשמיים. הטיפוס הרזה והטיפוס השמן נבדלים זה מזה בצורות בסיסיות של חשיבה והתנהגות.
הטיפוס הרזה, אוכל רק כשהוא רעב אמיתי, וזה קורה בדרך כלל, כל כמה שעות.
הוא מקשיב רק לגופו, נענה רק לתחושותיו ולא לגורמים אחרים.
הוא אוכל בדיוק את מה שהוא רוצה לאכול וכמה שהוא רוצה. כאשר הוא מעוניין, למשל, בקינוח מסוים, הוא אוכל אותו, נהנה ואף מסופק לזמן מה...
הטיפוס הרזה, אוכל בתשומת לב. הוא מודע בעת הארוחה לטעם ולריח של האוכל ומתמקד בהנאה ממנו.
הוא מפסיק לאכול כאשר הוא שבע (גם אם לא סיים את כל המנה וישאיר בצלחת...)
הטיפוס השמן, אינו מבדיל בין סוגי הרעב השונים - רעב פיזי לאוכל או רעב רגשי.
הוא אוכל תמיד כשאוכל מונח לפניו, ללא קשר להיותו רעב או שבע.
בהפוך על הפוך, פעמים רבות כשהטיפוס השמן מעוניין בקינוח טעים ולא דיאטטי, הוא ימנע מעצמו את התענוג מחשש שמא ישמין, אבל התסכול והרעב יגרמו לו לפצות את עצמו בזלילת מאכלים אחרים, גם אם הם דיאטטיים, בכמויות גדולות.
הטיפוס השמן, פועל לפי כללים ומיתוסים שונים, כמו: "אסור לאכול אחרי השעה 18:00", "כאשר אוכלים ארוחת בוקר התיאבון נפתח לכל היום. עדיף לוותר עליה..." אבל פעמים רבות, מהפחד שמא יישאר רעב בלילה, הוא אוכל יתר על המידה, במשך היום.
הוא יגמור את האוכל מהצלחת, גם כשבטנו מלאה עד אפס מקום, כי לא זורקים אוכל.
הוא יאכל במלון שבו הוא מתארח ויתפקע, כי ממילא הוא שילם.
הטיפוס השמן עשוי לשבת מול הטלויזיה ולנשנש קערת חטיפים, כמו בדרך אגב, ולבסוף להיות מופתע כשהיא מתרוקנת.
הטיפוס השמן פונה לאוכל בכל מצב רגשי – שמחה – כדי לחגוג, עצב, שעמום, כעס, תסכול – כדי לטשטש את התחושה הבלתי נעימה ולא להרגיש, חוסר חשק לבצע מטלה כלשהי – כדי לדחות את הקץ...
אצל הטיפוס השמן, אכילה היא פעמים רבות תולדה של קושי להכיל רגשות קשים ובלתי נסבלים. במקום להתמודד עם הקושי (ואולי אף לפתור אותו), בא האוכל ומציע הסחה מהקושי (רגעית, אמנם, אך בהחלט אטרקטיבית). רגעי האכילה נעימים, אך לאחריה נותרים עם אותו הקושי + רגשות האשם בעקבות האכילה המופרעת...
כלומר, אצל הטיפוס השמן האכילה ממלאת תפקיד גם בניהול משברים, מציעה סוג של תקשורת מאד לא אפקטיבית עם העולם. במקום לבוא ולומר באופן ישיר מה הוא רוצה וצריך, פעמים רבות, הטיפוס השמן ימלא עצמו עם אוכל וידחה את רגע האמת.
אם, ורק כאשר הטיפוס השמן:
ילמד להתיידד עם גופו, להקשיב לו ולהכיר את צרכיו - לא להרעיב אותו מצד אחד ולא להעמיס עליו ג'אנק מצד שני.
ילמד להקשיב לרעב, יבדיל בין סוגי הרעב וייתן לכל "רעב" את המענה המתאים לו.
ילמד את חשיבות הרגשות והמשמעות שלהם בחייו, את השפעתם על התנהגותו והרגלי האכילה שלו, וידע כיצד עליו להשתמש בהם כדי לחיות חיים של שלווה ואיזון.
יכיר את אמונות היסוד המנחות אותו בחיי היום יום ומשפיעות על הרגלי האכילה שלו ומציאות חייו, וילמד לרתום את התת מודע והמודע שלו, על מנת לשנותן וליצור אמונות יסוד חדשות מועילות יותר.
ילמד לומר באופן ישיר מהם רצונותיו וצרכיו...
כן. זה אפשרי!