מתוך-->כדאי לדעת-->שינוי הרגלים

שינוי הרגלים - דיאטהקלאב

שינוי הרגלים 

כולנו רגילים לדברים רבים ופעמים רבות אפילו איננו מודעים להרגלים שלנו - אנחנו קמים בבוקר, שוטפים פנים, מצחצחים שיניים, אוכלים, רצים לגן, לבי"ס, ללימודים או לעבודה. חוזרים הביתה, אוכלים משהו, רואים טלויזיה, משחקים במחשב, מדברים קצת, מצחצחים שיניים, הולכים לישון וחוזר חלילה. ועוד לא דברנו על כל ההרגלים הקטנים שיש לנו, שהם רבים מספור. 

הרגל הוא בעצם התנהגות אוטומטית שאנחנו עושים. התנהגות שרכשנו כתוצאה מחינוך, מלמידה עצמית ואולי גם כמענה לצרכים פנימיים שלנו, אבל לעולם זו התנהגות שחוזרת על עצמה פעמים רבות ועם הזמן הופכת לאוטומטית - התנהגות שאינה מצריכה מודעות רבה, תכנון והכנה מראש. 

לכולנו, כל יום, יש את פנטזיה נפלאה על "איך נקום מוקדם, נאכל בריא, נשמור על משקל רצוי, נעשה פעילות גופנית, לא נעשן, נטפח את עצמנו וכו...", אבל אנחנו מהר מאוד רואים שאיננו מצליחים לממש את הפנטזיה בבת אחת. אנחנו לא הופכים להיות רציניים ומשקיענים יותר כלפי החיים בבת אחת.

אנחנו אנשים של הרגלים!!!! 

כאשר אדם רוצה לשנות הרגל הוא שוקל שני דברים זה מול זה - סיכון מול סיכוי.   הסיכון בשינוי ההרגל הוא הכשלון לשנות ומנגד הסיכוי הוא להצליח. מצד אחד הסיכון בשינוי ההרגל הוא להפסיד את הרווח מההרגל, גם אם הוא רע לי, מצד שני הסיכוי שאקבל רווח טוב יותר כתוצאה מהשינוי. 

אחד הדברים המעכבים אותנו בשינוי הרגל, זה הרצון לשינוי דרמטי וחוסר ההשלמה עם ההתקדמות האיטית. "אוכלים נכון, מרזים" – זה דבר בדוק, אך אנחנו רוצים זאת מהר, כאן ועכשיו ואיננו מוכנים לקבל כי "Easy come, easy go". עלינו להבין כי כדי לשנות הרגל, כמו אכילת יתר, עלינו לצעוד צעד, צעד, עלינו להסכים לאתגרים קטנים והישגים קטנים. הדבר האיטי מתיישב לנו טוב, כי תוך כדי התהליך אנחנו חוזרים על עצמנו ורוכשים התנהגות אוטומטית חדשה.

התהליך האיטי וההדרגתי הוא שיביא בכנפיו את השינוי המיוחל.

גם ה"אובססיה"  להתנהגות מסוימת מהרגע שהיא "אסורה", מפריעה לנו לעשות את השינוי. "דיאטה", פעמים רבות מכניסה אותנו לתחושת חסך- "מה אוכל? מתי אוכל?" ותחושה זו גורמת לנו לריאקציה הפוכה לתהליך השינוי של הרגלי האכילה.

מילת המפתח בתהליך שינוי היא "מודעות". המודעות זה לא ה"למה".  "למה", זו שאלה אינטלקטואלית. המודעות האמיתית זו התחושה המיידית של מה קורה לי עכשיו ואיך אני מנהל את מה שקורה לי.     ה"למה" משני לנו, הוא מדבר על העבר. לנו חשוב הכאן ועכשיו. מה אני עושה עכשיו?! איך עכשיו, אני עושה משהו עם הצורך שלי? איך אני משכנע את עצמי לעשות, או לא לעשות משהו? מה נותן לי את הצ'אנס להתקדם? ולכן עדיף התרגול על פני חיפוש הסיבות. ההשקעה בתרגול, האחריות שהנני לוקח על עצמי כתוצאה מהמודעות וההתמדה בעשיה –הם שמביאים לשינוי בהתנהגות. 

בתהליך השינוי, הננו עוברים תקופת אבל על הפרידה מהרגל מסויים שליווה אותנו שנים, ושבצידו נתן לנו מענה לצרכינו, גם אם מענה גרוע. כשאנחנו עושים דיאטה ועוברים תהליך הרזיה, הננו נפרדים ממאכלים שאהבנו, שהתענגנו עליהם, ששימחו וחיממו את ליבנו והיו לנו מקור מרגוע. וגם אם הננו אוכלים אותם מפעם לפעם (למשל, כמנה מותרת במסגרת התכנית של דיאטהקלאב), הרי שכבר אינם אפשריים לנו כבעבר ועל כך האבל. ויותר מכל אנו נפרדים מהספונטניות באכילה. לא עוד לאכול "מה שבא לי, מתי שבא לי וכמה שבא לי...". 

אבל, תמיד עלינו לזכור כי שינוי הוא מקור לצמיחה וגדילה ומשבר הוא תחילה של לידה והתחלה חדשה.

חזרה לרשימה