הפסיכולוגיה החיובית נותנת לנו כלים מעשיים, שעוזרים לשפר את הרגשתנו. אחד הכלים החשובים הוא חשיבה חיובית. מה זה בעצם?

נתחיל ממה זה לא: חשיבה חיובית היא לא התעלמות מכל קושי וצביעת המציאות בוורוד פוקסיה... 

ומה בכל זאת? חשיבה אופטימית אבל מציאותית. לא מתעלמים מהקשיים, אבל מוצאים את הדברים הטובים בכל מצב. גם כאשר רע – מחפשים ומוצאים את הצדדים הטובים.

בן גוריון הסתגר בחדרו מודאג 

דוגמא מעניינת היא סיפורו של דוד בן גוריון. כדי להקים מדינה יש מאין, נדרש אדם בעל חזון ואופטימי לאין שיעור. אבל לאחר שהכריז על הקמת המדינה, לא הצטרף בן גוריון להמונים שיצאו לרקוד באקסטזה ברחובות. הוא הסתגר בחדרו מודאג, מצפה למחיר הכבד שישלם העם על הקמת מדינתו. הוא היה אופטימי, אבל גם מציאותי. השילוב הזה איפשר לו להגשים את חזונו.

הפסימים מוותרים מראש

מה מבדיל בין פסימי לאופטימי? הבדיחה אומרת שפסימי הוא אופטימי שהתפכח. מחקרים רציניים קובעים, שאנשים מאושרים מאמינים שבסופו של יום הדברים יסתדרו ויימצא פתרון לבעיות. גם אם כרגע אין להם שליטה במצב, הרי הם זוכרים דוגמאות מהעבר לכך שהשליטה חזרה לידיהם.

אנשים אופטימיים נוטים לראות קשיים כדבר חולף ולא מייצג. ראייה זו נותנת להם את היצירתיות הדרושה כדי למצוא פתרון הבעיה. לעומת זאת, פסימיסטיים מצפים שקושי יימשך תקופה ארוכה ומרגישים שאין להם שליטה במצב. מכיון שכך, הם מוותרים מראש על המאבק.

נסיים בעוד סיפור ציורי, הפעם על חמור זקן שנפל לבאר עמוקה ויבשה. בעליו החליט שיהיה יקר מדי לחלץ אותו ועדיף פשוט לקבור אותו חי ובאותה הזדמנות לסתום את הבאר.

אלא שהחמור היה טיפוס אופטימי. כשהוא הרגיש את האדמה נזרקת עליו מלמעלה הוא נלחץ – אבל החליט לחפש פתרון. פתאום הבין שמהרע יכול לצאת טוב: במקום להיקבר תחת האדמה הוא יטפס עליה, עד שיגיע לפתח הבאר ויצא.

וכך היה. בכל פעם שחטף מכה כואבת מהעפר שהוטח פנימה הזכיר לעצמו שהכאב והמאמץ שווים את הסוף הטוב ועודד עצמו להמשיך הלאה. וכך טיפס וטיפס עד שהגיע לפי הבאר וניצל.

רגע, ומה הקשר לתהליך הרזייה?

כידוע, חלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא וירידה בטוחה במשקל הוא פעילות גופנית סדירה. למי שלא אוהב ספורט, ויש רבים כאלה, זה יכול להיות סבל ושעמום. השקפת עולם אופטימית תיקח בחשבון את הסוף הטוב, שהוא ירידה במשקל. זו הדרך לשנות את היחס לספורט מ"מס" מעצבן למאמץ שווה!