מתוך-->כדאי לדעת-->מאזן האנרגיה, דיאטה ומשקל הגוף

כשם שמודדים את הגובה בס"מ ואת המשקל בק"ג, ניתן למדוד בקלוריות את הוצאת האנרגיה של הגוף, ואת כמות האנרגיה שהוא מקבל מחומרים במזון.

הגוף זקוק לאספקת אנרגיה רציפה לצורך תפקודו, אנרגיה אותה הוא יכול לקבל בלעדית מחומרים המצויים במזון. יחידת המדידה של אנרגיה היא קלוריה. כשם שמודדים את הגובה בס"מ ואת המשקל בק"ג, ניתן למדוד באמצעות קלוריות את הוצאת האנרגיה של הגוף, ואת כמות האנרגיה שהוא מקבל מחומרים במזון.

הכנסות האנרגיה במזון, מצד אחד, לעומת הוצאות האנרגיה של הגוף מצד שני יקבעו את מאזן האנרגיה של הגוף: משקל הגוף יישאר קבוע כל זמן שהכנסות האנרגיה במזון יהיו שוות להוצאות האנרגיה של הגוף.

הוצאת האנרגיה של הגוף

ההוצאה האנרגטית היומית נגרמת על ידי שלושה מרכיבים עיקריים:

ההוצאה האנרגטית הבסיסית  - כמות האנרגיה הנדרשת לגוף לצורך ביצוע תהליכים שונים החיוניים לקיומו. הוצאה זו מהווה את החלק העיקרי של הוצאת האנרגיה היומית, והינה משתנה בהתאם להרכב הגוף. ככל שמסת השרירים גבוהה יותר (כמו בגברים בהשוואה לנשים או בצעירים בהשוואה לזקנים), הוצאת האנרגיה הבסיסית של הגוף גבוהה יותר. מעבר לכך, קיימת שונות גנטית בין אנשים כך ששני בני אדם בעלי אותו מין, גיל והרכב גוף יכולים עדיין להיות שונים אחד מהשני בהוצאת האנרגיה הבסיסית של גופם.

 ההוצאה האנרגטית עקב פעילות גופנית – הפעלת השרירים דורשת אנרגיה נוספת: החל מהפעלה מינימלית של שרירים לצורך שמירה על יציבות הגוף בזמן ישיבה או עמידה ועד להפעלה מירבית כמו בעת ביצוע פעילויות גופניות מאומצות במסגרת עבודה או פעילות ספורטיבית. בהתאם לעצימות ומשך המאמץ כך גם המידה שבה גדלה הוצאת האנרגיה של הגוף מעבר להוצאה הבסיסית.

הוצאה אנרגטית עקב עיכול מזון – לאחר אכילה מתרחשים תהליכים הדרושים לטיפול במזון, כמו פירוק המזון לרכיביו, ספיגת חומרי המזון השונים, אחסונם בגוף וכו'. תהליכים אלה המתרחשים בשעות שלאחר האכילה צורכים אנרגיה נוספת.

הגורמים הקובעים את משקל הגוף והרכבו

נהוג לחלק את הגוף לשני מדורים עיקריים:

מסת השומן – נקבעת בעיקר על יד רקמת השומן.

מסת הגוף הכחוש – המסה שאינה שומן כוללת בעיקר את העצמות, השרירים והאיברים הפנימיים.

התאים השונים בגוף נבדלים בין היתר בתכולת הנוזלים שלהם – העצם היא רקמה יבשה יחסית שאינה מכילה כמעט נוזלים, רקמת השומן בעלת תכולה נמוכה של נוזלים בעוד שרקמת השריר עשירה בנוזלים.

שינויים במשקל הגוף ובהרכבו

במידה ויש חוסר התאמה קל בין כמות האנרגיה שהגוף מקבל במזון לכמות המוצאת מופעלים מנגנוני פיצוי אשר מאפשרים לשמור על משקל והרכב גוף קבועים יחסית. מנגנונים אלה מגבירים את הוצאת האנרגיה של הגוף כשצורכים ביום מסוים קצת יותר קלוריות (במזון) מהדרוש לגוף, ולהפך. כאשר נוצר חוסר איזון משמעותי יותר בין הכנסה להוצאת האנרגיה, יחול שינוי במשקל הגוף: מצב של הכנסת אנרגיה גבוהה יותר באופן משמעותי ויומיומי מהוצאת האנרגיה יביא לעלייה במשקל, ולהפך, מצב של הכנסת אנרגיה נמוכה באופן משמעותי ויומיומי תביא לירידה במשקל. חשוב להזכיר כי הגוף מתקשה יותר להפעיל את מנגנוני הפיצוי כאשר התזונה היא עשירה בשומן וקיימת אי – סדירות בארוחות, מאשר כאשר הארוחות בזמן דיאטה מסודרות ודלות שומן.

השינויים החלים במשקל הגוף – השפעות זמניות וחולפות

• אכילה או שתייה מוסיפים למשקל הגוף כמשקלם (אך לא בהכרח משמינים): שתייה של 500 מ"ל מוסיפה 500 גרם למשקל הגוף, בעוד שאכילה של פרוסת לחם תוסיף רק כ – 30 גרם. 
•  איבוד נוזלים, בעיקר בהזעה ובהשתנה, יוריד ממשקל הגוף באופן זמני. איבוד ליטר של נוזלים בזמן פעילות גופנית מאומצת יביא לירידה זמנית של ק"ג במשקל הגוף. 
•  עצירות של מספר ימים תוסיף למשקל הגוף, בעוד ששלשולים יגרמו לאיבוד מוגבר של נוזלים ולירידה במשקל הגוף (נוזלים אשר הגוף מחזיר לעצמו אח"כ).
•  אכילה עודפת של פחמימות תגרום לאגירה מוגברת שלהן בשילוב עם מים. צריכה מוגברת של מלח תגרום לאגירה עודפת של נוזלים בגוף. חומרים אלה מגדילים את תכולת הנוזלים בגוף ולכן תורמים לעלייה במשקל הגוף.

• מחזור חודשי אצל האישה. תכולת הנוזלים בגוף משתנה בשלבים שונים של המחזור ובהתאם משתנה גם משקל הגוף (לפני הווסת יש בד"כ צבירה של נוזלים ולכן גם עלייה במשקל).

שינויים ארוכי טווח במשקל הגוף

שינויים אלה חלים כאשר מתרחש שינוי במסת הרקמות בגוף. ביכולתנו להשפיע בעיקר על משקלם של שני סוגי רקמות – רקמת השריר ורקמת השומן. במצב שבו צריכת הקלוריות מהמזון גבוהה מהוצאת הקלוריות של הגוף, תהייה אגירה של שומן ברקמת השומן ותתקבל עלייה במשקל הגוף. אימוני כוח גורמים אף הם לעלייה במשקל הגוף אך עלייה זו מקורה בעיקר בעלייה ממסת השריר. לעומת זאת, במצב של חסר קלורי מהמזון (יחסית לצורכי האנרגיה של הגוף) ייאלץ הגוף לגייס את האנרגיה החסרה לו ממקורות אנרגיה האגורים ברקמות האגירה. מאגרי הפחמימות (גליקוגן) הם קטנים יחסית, ולכן בזמן מחסור אנרגטי ארוך – טווח יתרחש פירוק מוגבר של שומן ו/או של שריר אשר יספקו את חומרי האנרגיה החסרים לגוף.         

חזרה לרשימה