מתוך-->כדאי לדעת-->מראה ,מראה שעל הקיר - מי הכי יפה בעיר?

מהו דימוי הגוף שלנו? איך הוא התפתח? ממה הוא מושפע? ואיך קרה שכל כך הרבה נשים שונאות את עצמן ואת גופן?

דימוי הגוף שלנו הוא תמונת הגוף שלנו כפי שהיא מצטיירת במוחנו ומורכבת מרגשות, מחשבות ותפיסות שיש לנו כלפי גופנו. לא בהכרח תמונת הגוף שמצטיירת במוחנו תואמת את הגוף שלנו כפי שהוא במציאות. דבר זה מרמז על כך, שדימוי הגוף שלנו מושפע מגורמים נוספים מעבר לגופינו כפי שהוא במציאות.

דימוי הגוף שלנו מתחיל להתפתח עם הולדתנו דרך המגע הפיזי שלנו עם הסביבה ודרך ההתייחסות של הקרובים לנו אל גופינו. בהתחלה אלו הורינו ובהמשך קבוצת השווים לנו – חברינו. כלומר, שלאופן בו האנשים המשמעותיים לנו מתייחסים אל גופינו יש השפעה עצומה לדימוי הגוף שלנו.

קיימים מספר מודלים פסיכולוגיים להתפתחות דמויי עצמי. לפי המודל החברתי, דימוי עצמי מתפתח תוך כדי השוואה לאנשים אחרים, בעיקר לאידיאלים תרבותיים, כגון שחקנים ודוגמניות. החברה בה אנו חיים היא חברה תחרותית בכל תחום שהוא, בתחום המעמד הכלכלי (למי יש יותר כסף?) , החברתי (מי החברים שלי?), החומרי (למי יש מכונית חדשה יותר?) והאסטטי (מי יפה יותר?). בחברה תחרותית השמה דגש גדול על מראה, פיתוח דימוי גוף חיובי מהווה חלק משמעותי ברווחה האישית. במילים אחרות, ככל שארגיש טוב יותר עם גופי, כך אהיה מאושרת יותר. ואכן, דימוי גוף חיובי נמצא קשור עם דימוי, ערך ובטחון עצמיים גבוהים יותר.

מודל היופי בחברה שלנו מושתת ברובו על משקל גוף נמוך. יותר מכך, משקל גוף גבוה נחשב לא יפה ולא מושך. ניסיון ההשוואה שלנו לאידיאל התרבותי גורמת לנו להיות לא מרוצים מהגוף הלא מושלם שלנו, כך שאך טבעי הוא, שעל מנת לבנות לעצמנו דימוי גוף חיובי, אנחנו "נאלצים" להיכנע לתכתיבי החברה ,לשאוף לרזון ולעשות דיאטה.

בהקשר הזה, הגישה מתייחסת לשלושה מרכיבים של התפתחות דימויי הגוף:

מודעות לאידיאל הרזון, כלומר, ההבנה לפיה ככל שאהיה יותר רזה כך אראה יותר טוב

הפנמה של אידיאל הרזון, כלומר, השאיפה להיות בעל גוף כשל דוגמנית (למשל), עשיית דיאטה ו/או פעילות גופנית על מנת להגשים את השאיפה

לחץ לרזות, כלומר, לחץ של המשפחה או הסביבה לרזות.

נמצא, שככל שיש יותר הפנמה של אידיאל הרזון והלחץ לרזות, כך דימוי הגוף יותר שלילי. עוד נמצא, שבקרב נשים הסובלות מעודף משקל, הן הדימוי העצמי והן דימוי הגוף נמוכים משמעותית מנשים שאינן בעודף משקל. המצב מחמיר עם כל ניסיון כושל לרדת במשקל. תחושת הכישלון מחמירה את הדימוי והערך העצמיים ("אין לי אופי, אני חלשה").

"להיות שמנה", מעבר להגדרה המדעית של היחס בין המשקל לגובה, מתארת תחושה סובייקטיבית. לא חסרות נשים, שכל הסובבים אותן רואים בהן רזות ואילו הן חושבות שהן שמנות. "להיות שמנה" היא למעשה תחושה סובייקטיבית הכוללת בתוכה משמעויות שליליות רבות שהוצמדו למראה כחלק מהתרבות בה אנו חיים. "להיות שמנה" אומר להיות רעה, טיפשה, חלשה, מגעילה, חסרת אופי, כישלון, לא סקסית, דוחה, לא מצליחה ועוד. "להיות שמנה", במקום לתאר מצב פיזיקלי, מתאר רגש. המצב הזה, בו כמות קילוגרמים הפכה לתיאור מצב רגשי, מבטא הסטה של רגשות שליליים מאזור הרגש אל אזור הגוף. הסיבה לכך היא האמונה שקל יותר להתמודד עם משקל מאשר עם רגשות שליליים וכמובן המחשבה, שכאשר דימוי הגוף ישתנה, ישתנו גם הדימוי והערך העצמיים.

אך האמת היא, שלא תמיד מספיק שינוי בדימוי הגוף, על מנת שכל הרגשות השליליים המוצמדים לו ייעלמו. לפעמים נדרשת גם עבודה על הדימוי העצמי. כשאנחנו מצליחים לרדת במשקל ולשפר את דימוי הגוף שלנו, אך עדיין מרגישים רע עם עצמנו, אנחנו יכולים להבין שהדימוי העצמי שלנו לא השתפר בעקבות הירידה במשקל ושיפור בדימוי הגוף.

כאשר אנחנו יורדים במשקל ודימוי הגוף שלנו נשאר רע כשהיה, אנחנו יכולים להבין, שהבעיה לא טמונה במשקל או במראה אלא ביחס שלנו אליהם, או במילים אחרות, בעד כמה אנחנו מסוגלים לאהוב את עצמנו.

שיפור בדימוי הגוף וכתוצאה מכך בקבלה ובערך העצמיים כרוכה בעבודה, אך אפשרית.

טיפים לשיפור בדימוי הגוף:

להיות במחיצת אנשים שמרגישים בנוח עם עצמם.

להתבונן לעיתים קרובות בתמונה שלך שאת אוהבת

לזרוק את המשקל מהבית

להתחיל לבחון פרסומות בעין ביקורתית

לערוך רשימה של אברים בגוף שכן אוהבים (שיער, עיניים...)

לערוך רשימה של תכונות אופי שכן אוהבים

לערוך רשימה של הישגים שגאים בהם

דנה אברמוביץ- דיאטנית קלינית

חזרה לרשימה