מתוך-->כדאי לדעת-->לא כולם שמנים אותו הדבר

דיאטה לא תמיד משפרת פרופיל מטבולי באנשים בעלי עודף משקל. הכל, מסתבר, תלוי במיקום השומן.

בשנת 2000 הוכרזה ההשמנה כמגפת המילניום. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, שיעור הסובלים מעודף משקל בעולם בשלושים שנה האחרונות הוכפל. בארץ,  כ 20% מהגברים וכ 25% מהנשים סובלים מעודף משקל.

על הסכנות הבריאותיות הטמונות בעודף המשקל נחקר ונכתב רבות. החל מעליה בשכיחות תחלואה ותמותה מסכרת, מחלות לב, סרטן וכלה בבעיות אורטופדיות, הורמונליות, חברתיות ונפשיות.

מגפת השמנה אינה פוסחת גם על ילדים ובני נוער וכיום ידוע שהשמנה בגיל צעיר מהווה גורם סיכון חזק מאד להשמנה ותחלואה בגיל מבוגר.

בניגוד למידע המוצק הזה, קיימת קבוצה של אנשים הסובלים מעודף משקל, שאינם מפתחים תחלואה מכל סוג ותוחלת החיים שלהם נשמרת.

קבוצת אנשים זו אינה כה חריגה ועוררה את ההשערה, שקיימים סוגים שונים של עודף משקל, שנראים דומים לעין, אך כפי הנראה שונים מבחינה מטבולית.

שחקן המפתח המקשר בין עודף משקל לבין סכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב הוא הורמון האינסולין. ידוע, שעודף שומן בגוף מייצר תנגודת פריפרית לאינסולין. כלומר, במצב של השמנה, הרקמות שבאופן רגיל מגיבות לאינסולין (שריר, כבד), מפחיתות את התגובתיות אליו, כך שבפועל, אינסולין מופרש מהלבלב בתגובה לארוחה, אך רמת הסוכר נשארת גבוהה בדם. על מנת לתקן את רמת הסוכר בדם, מפריש הלבלב עוד אינסולין, מצב המכונה היפראינסולינמיה. רמות כרוניות גבוהות של אינסולין בדם אינן בריאות וגורמות לעליה ביצור הכבדי של הכולסטרול הרע (LDL) ולירידה ביצור הכולסטרול הטוב (HDL), הן גורמות לעליה בלחץ הדם ולשיבושים הורמונליים.

אז איך זה שלא כל הסובלים מעודף משקל מפתחים עמידות לאינסולין?

איך זה, שישנם אנשים בעלי עודף משקל ניכר, אך פרופיל מטבולי כשל אתלטים?

התשובה טמונה במיקום השומן שבגוף שלהם.

אם עד לא מזמן ידענו, שהשומן הבטני הוא השומן המסוכן, הגורם להיפראינסולינמיה, הרי שקיומה של קבוצת אנשים בעלי שומן בטני, אך פרופיל מטבולי תקין, הופכת את הקערה על פיה. 

מסתבר, שגם לשומן הבטני יש סוגים.

למעשה, בבסיסה, היכולת לאגור שומן היא בעלת יתרון אבולוציוני. בימי קדם, בהם אספקת המזון לא הייתה סדירה והיו יכולות להיות תקופות בהם לא היה מזון כלל, אנשים בעלי יכולת אגירת שומן טובה היו בעלי יתרון הישרדותי. הם יכלו לאגור שומן בתקופה בה היה שפע של מזון (להשמין) ולהשתמש בו לקיומם בתקופות הרעב. האזור בגוף בו ישנה עדיפות לאגירת שומן הוא הרקמה התת עורית.  באזור זה אגירת השומן יכולה לשמש גם להגנה מפני הקור. כאשר אספקת המזון גבוהה (כפי שקורה בימינו) ויכולת הרקמה התת עורית לאגור שומן הגיעה למקסימום, שומן מתחיל להיאגר גם במקומות אחרים, כגון תוך הבטן, סביב האברים הפנימיים וכמו באברי מטרה של אינסולין – כבד ושריר.

מסתבר, שומן הנאגר מתחת לעור אינו מעורר תנגודת לאינסולין בעוד שומן הנאגר בתוך הבטן, בכבד ובשריר מעורר את התנגודת.

עוד מסתבר, שקיים שוני בין בני האדם במיקום אגירת השומן. ישנם אנשים שיאגרו שומן רב תת עורי, אלו יהיו ה"שמנים הבריאים" בעוד יהיו אחרים, אפילו בעלי כמות שומן לא גדולה, אך תוך בטנית ובשריר, והם יהיו ה"שמנים החולים".

לאגירת שומן בתוך השריר יש גורמים גנטיים, אך גם התנהגותיים. הוכח, שתזונה עשירה בשומן והעדר פעילות גופנית מגבירים את שקיעת השומן בתוך השריר.

שקיעת שומן בחלל התוך ביטני מגבירה את שטף חומצות השומן לכבד הנמצא בסמוך. מרקמת שומן זו (בניגוד לתת עורית) מופרשים פקטורים יוצרי דלקת האחראיים בין היתר על התפתחות טרשת עורקים ומחלות לב.

שקיעת השומן בכבד יכולה להיות בעלת אופי דלקתי עד להתפתחות של שחמת הכבד.

באנשים עם השמנה תוך בטנית ושרירית, ירידה במשקל לעיתים אינה משפרת את הפרופיל המטבולי. נמצא, שרק הפחתת שומן בטני מתחת למינימום מסוים מביאה לשיפור בתנגודת לאינסולין ולשיפור בפרופיל המטבולי. לעומת זאת, פעילות גופנית סדירה משפרת את התנגודת לאינסולין ולכן גם את הפרופיל המטבולי גם ללא ירידה במשקל כלל.

אין להבין מכך שבאנשים עם השמנת יתר תוך בטנית אין הצדקה לעשות דיאטה, שכן, כאמור, עודף משקל מהווה גם גורם סיכון שאינו תלוי אינסולין, כגון סוגי סרטן מסוימים ומחלות אורטופדיות.

דנה אברמוביץ - דיאטנית ראשית

חזרה לרשימה