מתוך-->כדאי לדעת-->יוחזר יום האם לאלתר!

יש דברים שלא אמורים לקרות ויום המשפחה הוא אחד מהם. כלומר, אין כל רע ביום המשפחה, חוץ מזה שהוא בא במקום ולא בנוסף ליום האם.

אני זוכרת, איך כשהייתי ילדה קטנה, היינו חוגגים את יום האם. אז זה מסגיר את גילי, אז מה? זה רק אומר עד כמה כואב הלב על זה שגזלו לי אותו, דווקא כשאני אמא וכל כך צריכה אותו. אני זוכרת איך שלקראת היום הגדול הכנתי בגן סיכה לדש מתרמיל יבש של צאלון וקישטתי אותו בחרוזים צבעוניים שהדבקתי עם דבק פלסטיק. ארזתי אותה בקופסת תכשיטים ונתתי אותה לאמא ביום האם, בתחושת גאווה, מלאת אמונה שתכשיט כזה היא עוד לא ראתה ושבטח היא תענוד את הסיכה על כל דש למשך כל חייה. אני די בטוחה שרעיון הסיכה חזר על עצמו יותר מיום האם אחד, אבל אמא ידעה לזייף התלהבות טוב, כנראה, כי את תחושת המיוחדות קיבלתי בכל פעם מחדש. אני אפילו חושבת שהיא ענדה את הסיכות האלה מדי פעם, רחמנות עליה....

ומה עם ילדינו? מי שזכה, זוכר את תחושת הגאווה שאפפה אותנו, הילדים, ביום היחיד בשנה בה ניתנה לנו לגיטימציה חגיגית לחשוב קצת פחות על עצמנו ולעשות משהו בשביל אמא שלנו. מה בדיוק עושים ילדינו למען המשפחה ביום המשפחה? אפילו ביום הזה הם גוזלים את מרכז תשומת הלב ומכיוון שהם חלק מהמשפחה, גם ביום הזה, ואולי דווקא ביום הזה, מגיעות להם זכויות יתר. מסכנים.

ובני הזוג שלנו? יום אחד בשנה הייתה להם ההזדמנות לפנק אותנו עם קפה (שלא לומר ארוחת בוקר) מפנק למיטה בלי להתלונן שאין להם זמן ושהם ממהרים לעבודה. יום אחד שהם זכו לקום יותר מוקדם מאיתנו, להעיר חרש את הילדים ועל קצות האצבעות לסדר יחד את כל הבלגאן בסלון, להכין יחד חביתה, לחתוך יחד ירקות ולזרוק את הזבל, תוך כדי שהם מצחקקים ומשתיקים אחד את השני בו זמנית, כדי שלא להעיר אותנו עד שהכל מוכן. כל כך נדיר היה זמן האיכות שהוקצב להם עם הילדים – וגם הוא נדרס ברגל גסה.

ממש כבשת הרש. רק שלמדו את הלקח ועשו את זה במסווה רומנטי של יום המשפחה. וכמובן שזה לא מצליח. כל שנה מנסים להחיות אותו מחדש, אבל זוהרו עומעם מרגע שנגזל מאיתנו האמהות. יש דברים שלא אמורים לקרות ויום המשפחה הוא אחד מהם. כלומר, אין כל רע ביום המשפחה, חוץ מזה שהוא בא במקום ולא בנוסף ליום האם.

אז אני פונה בפני נרגשת, בשמם של כל האמהות, האבות והילדים, לממונה על החגים, החזיר את יום האם לאלתר!

חזרה לרשימה