מתוך-->כדאי לדעת-->רק סופגנייה אחת ודי...

שוב פעם החג הזה, עם הריחות המשכרים וכמויות השומן, שמפילים אותנו בעיקביות, שנה אחר שנה, בפח. אולי בעצם צריך היה לקרוא לנס שהיה "נס פח השמן"??

זו בטח לא הייתה כוונת המחבר, אבל הסיפור היפה על פך השמן שלא התרוקן מזכיר את רקמת השומן שבגופנו. אומנם אם נשתמש בה היא תתרוקן, אבל יכולת האגירה שלה היא אינסופית. בניגוד לכמות הפחמימות הפחות או יותר קבועה בגופנו, ונמצאת בשרירים ובכבד, ובניגוד לכמות החלבון, הנמצא בעיקר בשרירים וגם על כמותו יש לנו יכולת השפעה מוגבלת, הרי שכמות השומן שבגופנו נתונה לתנודות קיצוניות. בעיקר נכון הדבר כשמדובר בהגדלת כמות השומן, שהרי מדובר ברקמת אגירה שזו מטרתה הראשונית.

אם בעבר, בשחר ימי האנושות, זמינות המזון לא הייתה קבועה, ועל מנת לשרוד הייתה צריכה להתפתח יכולת אגירת אנרגיה, הרי שבני האדם בעלי יכולת האגירה הטובה יותר, כלומר יעילים, היו אלה ששרדו. כלומר, אנשים בעלי נטייה להשמנה היו בעלי יתרון אבולוציוני ובעלי סיכויי הישרדות גבוהים יותר.

לא כך המצב כיום. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת והקדמה הקדימו את השינויים האבולוציונים וברקמת האגירה שלנו כבר אין צורך. זמינות ושפע המזון הפכו את הצורך שלנו באגירת אנרגיה לצורך הישרדות למיותר. נהפוך הוא, רקמת האגירה שלנו, בעודה מממשת את ייעודה לכאורה, רק גורמת לנו צרות צרורות ועומדת בעוכרינו.

את התפלגות השומן בגופנו ניתן לחלק באופן גס לשני סוגים:

ההשמנה הבטנית, הקרויה גם השמנת תפוח ומאפיינת בעיקר גברים

ההשמנה הירכית, הקרויה גם השמנת אגס ואופיינית בעיקר לנשים

מבין השתיים, ההשמנה הבטנית מורכבת משומן קל יותר לניוד ולכן בזמן דיאטה לירידה במשקל היא הראשונה להצטמצם, אבל היא גם זו הקשורה קשר חזק להופעת מחלות כגון, סוכרת, יתר לחץ דם דיסליפידמיה ובסופו של דבר גם למחלת לב. מחקרים מצאו קשר בין כמות השומן הביטני לבין הסיכוי להתפתחות המחלות הללו (וכמובן שגם קשר בין תזונה נכונה והתפתחות השומן הזה). מדידה של הקף המותניים הינה שיטה טובה להערכת מידת ההשמנה הבטנית ולניבוי הופעת המחלות הקשורות בה. עוד נמצא, שמדד הקף המותניים הינו בעל כושר ניבוי טוב יותר מאשר מדד ה BMI. הקף מותניים של מעל 102 ס"מ בגברים ו 88 ס"מ בנשים מעלה את הסיכון ללקות במחלות תלויות המשקל.

ואם המידע הזה לא גורם לכם להחליט שהחנוכה הזה משאיר את הסופגניה (האחת!!) בתור מנה מותרת בלבד, אז אולי המידע הבא:

אם נאכל סופגניה אחת בכל אחד מימי החג, בנוסף לתזונה הרגילה שלנו, נעלה ½ ק"ג. (ומה עם הלביבות?!). אם נתמיד בנוהג הזה עשור, נסיים אותו עם עוד חמישה ק"ג.

כל סופגניה "עולה" לנו כ 450 קלוריות, זאת בלי הציפוי שוקולד או חלבה למעלה.

בשביל "לשלם" עליה אנחנו צריכים לצעוד כשעה בקצב ממש מהיר (6 וחצי קמ"ש). עבור כל סופגניה, כן?

אם עדיין שווה לכם – לכו על זה, אבל אל תתחרטו אחר כן כשהג'ינס לא ייסגר ובדיקות הדם לא יהיו משהו...

אם החלטתם שאין לכם את התקציב לעניין, גייסו את העזרה להתגבר על הפיתוי:

אל תכניסו בשום אופן סופגניות הביתה.

החליטו מראש על היום, המקום והאירוע בו אתם מתכוונים לאכול את הסופגנייה שלכם.

היצמדו לתוכנית האכילה שלכם (שש ארוחות, כל המנות, שתייה מרובה...)

אל תתפתו לקזז בארוחות שלכם לפני או אחרי אכילת סופגניות. קיזוז לפני האכילה יגרום לאכילת יתר של סופגניות (ולאכילת יתר בכלל) ואילו קיזוז של אחרי האכילה ישאיר אתכם רעבים ועצובים.

בקשו את עזרת הקרובים לכם כשהיד נשלחת מאליה כל הקערה המהבילה...

דמיינו כל הזמן את ההרגשה הטובה שתהיה לכם, לאחר ששמונת הימים האלה יחלפו, ריחה וטעמה של הסופגנייה יישארו כזיכרון רחוק בלבד והמשקל שלכם יחייך אליכם.

חזרה לרשימה