מתוך-->כדאי לדעת-->הטיפוס המתנגד

דיאטה או שינוי הרגלי אכילה וירידה במשקל הם מצבים מעוררי התנגדות, למרות שלכאורה הם רצויים ומטיבים. איך נראים מהצד הטיפוסים המתנגדים?

התנגדות לשינוי באשר הוא היא מנגנון הגנה שנמצא בתת מודע ומטרתו להגן על הפרט מפני האיום בשינוי. דיאטה או שינוי הרגלי אכילה וירידה במשקל הם מצבים מעוררי התנגדות, למרות שלכאורה הם רצויים ומטיבים. מנגנוני ההגנה האלה נעשים לא פעם בלתי יעילים ולמעשה מונעים מאיתנו מלהתקדם אל עבר השינוי. אובחנו מספר מנגנוני הגנה וניתן לאפיין דרכם את הטיפוסים המבקשים עזרה לצורך ירידה במשקל.

הטיפוס המכחיש

מאפיין הרבה פעמים אנשים בתחילת הדרך, אך מכיוון שמנגנון הגנה זה לא מאפשר להכיר בבעיה, מי שלא מצליח להיפרד ממנו, לא מצליח לעשות את השינוי. אנשים אלו יכחישו את משקלם ויאמינו שהוא נמוך מכפי שהוא באמת, הם יכחישו את הקשר בין עודף המשקל לבעיותיהם הרפואיות, הם יכחישו את כמות וסוגי האוכל האמיתיים שהם אוכלים ויתארו תמונת אכילה של אדם רזה שאוכל תזונה נכונה. הם יכחישו כל קשר בין מצבם הרגשי והאכילה שלהם, הם יכחישו מצוקה רגשית או בעיות חברתיות ובינאישיות כל שהם. הם בכלל לא יבינו מה הבעיה והם כנראה יגיעו לטיפול כי הרופא שלח אותם או כי לבן זוגם נמאס. הטיפוס המכחיש לא יזוז ממקומו עד שתמצא פרצה בחומת ההגנה המבוצרת שלו, עד שהוא יאמין שאכן יש בעיה.

הטיפוס המדחיק

זה אותו אחד שמבין ומסכים שפעילות גופנית זה נורא חשוב ושבלעדיה כלום לא יזוז, אבל עדיין לא התחיל בצעדות כי "נורא חם הקיץ ואי אפשר לצעוד בחום כזה" ואחר כך "כי היו חגים ואין מתי" ואחר כך כי "נורא קר בחוץ ואי אפשר לצעוד בגשם" וכן הלאה. הטיפוס המדחיק יתחיל דיאטה מחר, אחרי החגים, ביום ראשון.... הוא גם ידחה את בדיקות הדם שהרופא ביקש וגם את התור לדיאטנית, למרות שהוא כבר "ממש חייב".

הטיפוס המאשים

הוא זה, שאינו אחראי למצבו, למשקלו, לאכילתו, אבל יודע היטב מי כן. זה הטיפוס שיאשים את החופש הגדול, החגים, החתונה של בת הדודה ומסיבת הרווקים של האח באכילת היתר שלו. הוא יאשים את משפחתו באפיית העוגות ובקניית הבורקסים. את מקום העבודה באכילת השוקולדים, את הילדים ומזג האוויר בחוסר פעילות גופנית. הוא יהיה חסר אונים וחסר יכולת שינוי ויקווה לטוב.

הטיפוס הרציונלי

לטיפוס הרציונלי יהיה הסבר מוצדק ללמה הוא לא מצליח. ההסבר יניח את דעתו ויפטור אותו מרגשות אשם. הוא ימצא הגיון בכל פעם שאינו יורד במשקל, בפעילות מערכת העיכול, בתקופה שלפני מחזור, במזונות המלוחים שאכל, בחתונה של ליל אמש. הוא יכול להיות תקוע במשקלו חודשים רבים ולהסתפק בהסברים שמצדיקים את המצב.

האינטלקטואל

לאינטלקטואל יהיה הסבר מדעי להשמנה שלו. הוא יביא הוכחות מחקריות לכך שההשמנה אינה מהווה גורם סיכון למחלות ויותר מכך, שהרזיה מסוכנת עוד יותר. הוא ימציא ציטוטים מדעיים לכך שבגיל מבוגר לא ניתן לרזות ולכך שפעילות גופנית אינה מסייעת לירידה במשקל. הוא יסיט את השיחה לשאלות בנושא תזונה, בריאות והרזיה וכמות קלוריות ויבזבז זמן רב בהשקטת מצפונו על ידי מציאת האישור הסטטיסטי לכך שמצבו, למעשה, אינו ניתן לשינוי - ואז תנוח דעתו.

המתנגד הסמוי

יראה צייתן מאד על פניו, הוא יהיה אדיב ומנומס ויקבל את כל ההמלצות ללא עוררין. לכאורה. הוא אומנם יסכים לכל מה שיוצע לו, אך לא יעשה עם זה דבר. הוא יבטיח, אבל לא יקיים ויתרץ את כישלונו ברצון עז שנבלם על ידי גורמים שאינם תלויים בו. הוא יבטיח שוב, הוא יכה על החטא, הוא ישתדל, הוא יתפלל, הוא יסכים הוא יסיט את מרכז תשומת הלב ממנו ויצדיק את המטפל, הכל במטרה שהדיון יוסט ממנו.

המתנגד הפעיל

הוא זה שעל המצח כתובה לו המילה "אבל" שכוונתה ל"אבל אני לא יכול", "אבל אי אפשר", "אבל אני לא רגיל", "אבל אני לא יכול לאכול כל כך הרבה", "אבל אני בכלל לא אוכל כל כך הרבה"...

הוא ישלוף את קלפי ה"אבל" שלו על כל פיתרון שיוצע ולא יציע פיתרון משלו. הוא יתבצר בעמדתו וילחם עליה. הוא יגרור את בן שיחו לויכוח שיסית את השיחה מהקושי האמיתי שלו להתמודד.

התנגדות לשינוי היא אבן נגף גדולה ולאדם עצמו קשה להיות מודע לה. יחד עם זאת, מטפל טוב יזהה את ההתנגדויות האלה מיד וידע לא ליפול בפח הויכוח אלא להתמקד ברצון לשינוי.

חזרה לרשימה