מתוך-->כדאי לדעת-->להיגמל מאכילה רגשית
מה אנחנו אוכלים כשאנחנו עצבניים? עצובים? דיאטה לכל רגש או אכילה רגשית היא מחריבת דיאטה מרכזית. למה היא באה אלינו ומה לעשות כדי להיפטר ממנה?
חזרנו מיום עבודה אחרי ריב עם הבוס, או שקיבלנו הודעה מהבנק על שיקים שחזרו. אנו רבוצים על הספה מול הטלוויזיה, מפרקים זעמנו על ערימת העוגיות. כמה צפויות הסדרות האלה! זה עתה תפסה הבלונדינית את החבר שלה על חם עם האקסית שלו. בתמונה הבאה היא תחבק קופסת גלידה ענקית ותחסל בזעם את תוכנה.
צורת אכילה זו, הקרויה אכילה רגשית והיא אינה נובעת מהרגשת רעב אמיתית ומחריבה כל דיאטה. אכילת היתר ממלאת כאן תפקיד של הידיד המנחם, כתגובה למצבי מצוקה רגשית או שעמום. אנחנו לא לבד. בעולם בו אנו מוצפים בשפע מאכלים ופרסומות אינסופיות לאוכל, ברור שגם אנחנו התמכרנו. בבטן מפוצצת אנחנו מבטיחים לעצמנו, שזו הפעם האחרונה להתפרעות כזו, וכמובן שאנו שונאים את עצמנו כפליים, כשאנו בולסים שוב ושוב.
אפשר ללמוד להתגבר על התמכרות זו. זהו תהליך הדרגתי, הדורש שינוי מחשבתי. זה מתרחש בעיקר עם בואה של המודעות למצבנו: אחרי שנבין מהם הגורמים לאכילה הרגשית שלנו. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול שהוכיח עצמו כיעיל ביותר להתמודדות מול מצבים רגשיים שונים.
כבר כילדים, כשחזרנו בוכים מהגן לאחר שמישהו החטיף לנו מכות, חטיף שוקולד מידה המנחמת של אימא הרגיע אותנו. האכילה הנובעת ממצבים נפשיים נתנה לנו תחושה טובה לטווח קצר בלבד. אנו אוכלים לפעמים גם כשאנחנו ממש שבעים, כשאנו נמצאים עם עוד אנשים ומצטרפים לאכילה כדי להשתלב בחברה, מה שנקרא "אכילה חברתית". אנו אוכלים במצבי "דיכי", שעמום, תסכול, חרדה, עצבנות, בדידות או סתם מחשבות שליליות. אנו אוכלים כי התרגלנו שאין ישיבה מול הטלוויזיה ללא צלחת כרסומים לידנו, כשאנו רואים פרסומות מפתות למזון, כשעברנו ליד מסעדה והריח עשה לנו משהו בבטן. כדי להלחם בתופעה עלינו להבין שהאכילה הרגשית עזרה לנו להתמודד עם הרבה בעיות בחיינו בדרך היחידה שהכרנו, אבל אם הגענו למצב שבו אנחנו חייבים לרזות, אם כי נמאס לנו להרגיש כבדים או להראות נפוחים ואם כי מצבנו הבריאותי מחייב זאת - אנו מוכרחים להחליט להשתחרר מהאכילה הרגשית. עלינו ללמוד בתהליך ארוך וקשה לנהל את רגשותינו מחוץ לצלחת.
אם בצורה עצמאית ואם באמצעות מטפל או קבוצת תמיכה, ננסה לזהות איך גופנו מגיב במצבי רעב אמיתי. ננסה לדרג את הרעב שלנו בזמנים שונים של היום ולבדל אותו מרעב רגשי. כך, נוכל להכיר מקרוב את המצבים המביאים אותנו לאכילה רגשית.
גם סוגי המזון בהם נבחר יסגירו איזה רגש הוביל אותנו לבחור בהם: אם בחרנו אוכל הדורש פיצוח וכרסום – מן הסתם הסיבות היו תסכול, עצבנות, מרירות, כעס, מתח ותחושת גועל עצמית. מזונות דמויי דייסה ומזונות רכים שאינם מצריכים לעיסה ממושכת - מן הסתם נגררתם אליהם בעקבות רגשות עצבות, בדידות, אכזבה, צורך באהבה או סתם שעמום. מתוק גם הוא נחשב "נוגד דיכאון" וכמוהו גם הבצקים והפחמימות לסוגיהן. רצוי לנהל יומן אכילה, בו ננציח את מה שאכלנו במשך היום בציון האירועים שקדמו לאותה אכילה – מה שיביא לניתוח הסיבות שהביאו אותנו לכך ולעלייה במודעות שלנו לרגשותינו.
לאחר הזיהוי נוכל לאתר את ההרגלים הלא נכונים שעלינו לשנות. נוכל לארגן מחדש את צורת האכילה (ארוחות סדירות המורכבות מארוחות עיקריות וארוחות ביניים), לא לאכול מול מסך הטלוויזיה והמחשב ולא תוך כדי קריאה, אלא לאכול ליד שולחן אוכל מבושל ובריא, לאט ובתשומת לב, כדי להעניק לאוכל את הכבוד הראוי לו וכדי ליהנות מכל ביס.
ננסה לשבור את ההרגלים באמצעות גיבוש תחליפים לאכילה. ואז, בכל פעם שנמצא עצמנו עם הראש בפריג'ידר, ולא בגלל הרעב, נשנה את התכניות לטובת קריאה, יציאה מהבית למפגש עם חברים, תרגילי ספורט ואפילו ספונג'ה.
חשוב לדעת שכל יציאה מהרגלים רעים או גמילה מאכילה רגשית צפויות להיות הרבה עליות ומורדות. לא מדובר ב"זבנג וגמרנו" וחשוב לדעת כי לא תמיד נצליח. התהליך מורכב מהצלחות לפרקים. חשוב מאוד לא לאבד תקווה ולחזור לזלילה הלא מבוקרת. עלינו להתמיד ולחשוב בצורה חיובית כמה יהיה נפלא לאכול רק כשאנו רעבים, ולהשיל כמה קילוגרמים על הדרך.
מאת: חוה שיף
המאמר בשיתוף אופסט קולור - שיקים