מתוך-->סיפורי הצלחה - משתתפים-->איילת קביצל

לראשונה בחיי הבנתי שכדי לרזות - צריך לאכול ו ה ר ב ה. בשנה וחצי הורדתי 44 ק"ג.

פורסם בתאריך: 16-03-2009

פעם, לפני הרבה שנים, חשבתי שלהיות שמנה זה גורל.

לפני 8 שנים סיפרה לי חברה על קבוצת תמיכה של "דיאטה קלאב".

הייתי שבעת דיאטות, או יותר נכון "שבעת קרבות" וחשבתי לעצמי: "מה כבר יש לי כבר להפסיד".

הלכתי למפגש ראשון שבסיומו הסברתי למנחה שאני באה ממקום של דיאטות כסאח והרעבה שלא ממש הצלחתי לרזות מהן או להחזיק בהן מעמד. בסבלנות רבה הסבירה לי המנחה, מירה קלינגהופר, את עקרונות שיטת ההרזיה של "דיאטה קלאב":

6 ארוחות ביום, 1800 קק"ל ליום, שתיה ופעילות גופנית.

לא הבנתי מה היא רוצה ממני. הלא הסברתי לה רק כרגע שאם אני אוכלת 500 קלוריות ליום, אני לא מצליחה לרזות, אז איך בדיוק ארזה עם כמות משולשת של מזון?

חזרתי הביתה סקפטית ומיואשת.

עמית, בעלי היקר, אמר לי: "מה יש לך כבר להפסיד? תנסי שבוע! לא ילך, אל תמשיכי".

וכך עשיתי. ניסיתי "רק שבוע".

זה היה אחד השבועות הטובים בחיי. אכלתי ללא הפסקה. כל 3 שעות עצרתי וישבתי לאכול ארוחה.

התחלתי לאכול ב- 8.00 בבוקר וסיימתי ב- 23.00 בלילה. אמרו לאכול? לאכול אני יודעת!

למפגש השני הגעתי מלאת חששות. וכי כיצד ארד במשקל? הלא לא סתמתי את הפה כל השבוע!

להפתעתי ירדתי קילו וחצי. משם ואילך הדרך נראתה ברורה יותר.

הבנתי, לראשונה בחיי, שכדי לרזות - צריך לאכול ו ה ר ב ה.

בשנה וחצי הורדתי 44 ק"ג.

מעבר לירידה במשקל ולרווחה הבריאותית שזכיתי לה במסגרת הנפלאה הזאת, קיבלתי במהלך השנים בהם השתתפתי בקבוצת התמיכה כלים ותובנות, שלימדו אותי כיצד להתמודד, כיצד לקום מנפילות, כיצד לא לוותר לעצמי ולא לוותר על עצמי ועל בריאותי.

ב"דיאטה קלאב" למדתי שישנם מצבים נוספיםמלבד "שחור" (אוכלת ומתוסכלת) ו"לבן" (דיאטת כסאח והרעבה). ב"דיאטה קלאב" למדתי שקיימים גם שטחים אפורים. החשיבה החיובית, האמונה בעצמי וביכולותי והכלים שקיבלתי בקבוצות התמיכה העניקו לי את האמונה ביכולת הבחירה; הבחירה לחיות ללא עודף משקל ולא לאפשר לאוכל לנהל לי את החיים.

חזרה לרשימה