מתוך-->סיפורי הצלחה - מנחות-->ברוריה

מודה!! במפגש הראשון לא התחברתי.

סיפור אישי ברוריה

 הימים הגשומים של חודש פברואר 2009 החזירו אותי בזיכרונותיי לימים הגשומים של פברואר 1992 – החודש בו הצטרפתי לראשונה לדיאטה קלאב בכפר סבא.

עד לאותו רגע הייתי בטוחה , לאחר אינספור ניסיונות לרדת ולשמור על משקל נמוך, שנגזר עלי לחיות כאדם שמן ושמבחינה גנטית אין שום סיכוי אחר. הייתי בטוחה שכדי לשמור על המשקל צריך "לצום". ומי רוצה "לסבול"?!

יום אחד הגיע לביתי אדם זר לפני לכתי??? , הוא העיר לי  משהו על ההשמנה שלי ושאל: "לא חבל?!" הייתי המומה! הרי אני לבושה יפה ומאופרת – כיצד רואים? האם לא הצלחתי להסתיר?

באותו יום עשיתי מעשה לאחר התבוננות באמת במראה מה משתקף אלי והרמתי טלפון ל"דיאטה קלאב", שכל מה שאני רוצה זה באמת "לצפות" ו"לראות" אם זה מתאים לי. כמובן שמה שרציתי באמת זה לפסול את השיטה ולהגיד לעצמי שהנה ניסיתי דבר נוסף וגם זה לא עזר.

ואכן הגעתי בגשם שוטף מבלי שאספר על כך לאיש מהאנשים הסובבים אותי. כמובן שלא התאפשר לי לצפות ונרשמתי "ביד רועדת". מודה!! במפגש הראשון לא התחברתי! בקושי הקשבתי להסבר שנתנה לי המנחה.! כל הזמן חשבתי איך אני "אתחמן" את התוכנית הרי אני "מומחית לדיאטות" ועד היום הורדתי "טון" והידע שלי בכלל מרקיע שחקים, ואני יכולה לכתוב "אנציקלופדיות" על דיאטות. בקיצור אני, אני, אני.... בלי טיפת צניעות. כל המפגש ישבתי והתיק על הברכיים כאילו עוד שנייה אני קמה  והולכת. למפגש הבא הגעתי רק מפני שכבר שילמתי. אולם לאט לאט נתתי לדברים לחדור אלי והתחלתי להפנים ולא נבהלתי "מכל החיים" כי יש "רק היום" ולא הסתכלתי כמה יש לי עוד להוריד. אלא איך עבר היום, ולמדתי צניעות מהי, וענווה. ומתוך מקום רגוע ושקט נשרו להם 20 קילוגרמים בחמישה חודשים, כמובן שמהר מאוד. התחלתי לצעוד, בקושי רגלי נשאו אותי רבע שעה מהבית ורבע שעה לחזור. אך אט אט הקצב גבר, המרחק גדל ואיתם האושר ושמחת החיים.

מתוך מקום שכל כך היה לי טוב, אחרי שכמעט התייאשתי, רציתי להנחות ולהנחיל את הדרך לאחרים ובעידודים של מייסדי דיאטה קלאב אכן התחלתי להנחות ומאז הכל היסטוריה.

כך חלפו להם 15 שנה כשדיאטה קלאב היא לי "דרך חיים". מ"צעירונת" בת 42 אני היום סבתא בת 57. ומאושרת מכל רגע. הגשמתי חלום להיות סבתא בג'ינס. וכיום אני נהנית כשאני הולכת לבית הספר של נכדי, המורות לא מאמינות שזו הסבתא.

בסיפור שלי אין דרמות גדולות, אין עשרות קילוגרמים (רק שתי עשרות) ואין גימיקים. אך זהו סיפור על התמודדות, העצמה וחוזקה. של בחירות נכונות. של הרוממות מיידית ממעידות והתרוממות רוח. כאשר היום זו הדרך לא רק של מה ש"אני עושה" אלא זוהי המהות.

אוהבת,

חזרה לרשימה