מתוך-->כדאי לדעת-->10 טיפים מנצחים לרדת במשקל ולשמור עליו

דיאטהקלאב בעשר אצבעות. המדריך האישי של של לימור ל"איך לרדת במשקל, לשמור עליו ולהשאר שפוי" או כפי שנהוג לומר, ובצדק, "אין חכמה כבעלת נסיון".

לכבוד העשור החדש שהגיע וחרף מבול הכתבות "כיצד נתחיל את העשור החדש רזים ובריאים יותר", בחרתי לשתף אתכם בתהליך אותו אני עוברת ב – 17 שנים האחרונות.

אולי שאלתם את עצמכם, מי זאת הניג'סית הזאת שמטיפה כל הזמן לאכול בריא, להיזהר מאוכל מוכן ועוד עוד. אז זאת אני:                    

זה היה בשנת 1991. הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, בוגרת הריאלי, קצינה בצבא לשעבר, מפיקה בתיאטרון חיפה, נשמע טוב, נכון? ובכן, את כל הדברים הללו ביצעתי בעודי שוקלת כ 130 קילו. גובה? בצבא הייתי  163...

אירוע טראומטי, עזר לי לרדת 10 קילו. יופי. נותרו רק עוד 50.... מעולם לא שאפתי להיות 55 קילו (וגם אם שאפתי, ישר נחנקתי...). הגעתי לקבוצת תמיכה של דיאטה קלאב. תוך שנתיים וחצי, הגעתי למשקל הרצוי שלי ומאז, כ - 15 שנה, אני מנחה. בדרך עברתי נישואים, לידות (2), הנקות ארוכות (4 שנים סה"כ), טיפול ארוך שנים בהורים חולים והכי קשה, אבדן של אמא, ואז גם אבדן של אבא.

לפעמים, כשמומחים מנסים לנתח ולתת מענה לבעיה ששמה עודף משקל, הם נוטים לומר את שורת המחץ: "זאת לא דיאטה, זה אורח חיים, זה תזונה נכונה" ואז מתפוצצים לי כל הפיוזים במוח. מה זה הפיאסקו הזה? בטח שזה דיאטה, אני לא יכולה לאכול כל מה שבא לי? אז זה דיאטה לחלוטין. אבל ככל שנברתי באיך אני חיה כל כך הרבה שנים, מסתבר שסתם בזבזתי פיצוצי פיוזים. זה באמת אורח חיים. אני קוראת לזה אחרת. אני קוראת לזה "ככה אני חיה". אין לי מה להביט בקנאה על עגלות סופר עמוסות בשקיות מרשרשות, אין לי מה לבכות על מר גורלי שאני חייבת, מתה או חיה, ללכת ברגל 6 קילומטר מדי יום. אין לי. מה שכן יש לי, זה את החיים שלי. וככה אני מנהלת אותם.

בררתי ובחרתי עבורכם את 10 הטיפים החשובים ביותר שכדאי לאמץ אם ברצונכם לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן. זה מסע מרתק, מדהים, ארוך וגם מייגע ומורט עצבים לפעמים. אבל אני לא מצטערת על שום דבר ממנו.

1. האוכל אותו אנו אוכלים – מתחילים בבסיס. מבחינה קלורית, לא מומלץ לרדת מתחת ל – 1500 קלוריות. פחות מזה, עושה את הקורה עליה אנו פוסעים לצרה מדי ואז הנפילה בוא תבוא. כדאי לחלק את המזון ל 6 ארוחות לא גדולות במשך היום. האוכל אותו אנו אוכלים, מוטב שיהיה טעים וענייני. באוכל טעים מדי קשה לעצור. כמובן כדאי שיהיה בריא, לא מטוגן, כמה שפחות מתוק וגם משביע. לפני יציאות משגרה, מומלץ לאכול חטיף או פרי עם כמה אגוזים על מנת שלא לרעוב שם. רוטינת הצום ביום של אירוע אמורה לצאת לפנסיה.

2. שתייה -  מים, מעבר להיותם חיוניים לתפקוד גופנו, הם לוקחים חלק נכבד בתהליך הפיסיולוגי של פירוק השומנים. מים או תה צמחים צריכים להילגם בלי קשר לתחושת צמא שבחורף כמעט לא מגיעה. פשוט בכל בוקר, כדאי להגדיר את הכמות אותה אנו אמורים לשתות, לקחת אמצעי שתייה (כגון בקבוק)  ובלילה אמורים ללגום את השלוק האחרון בסיפוק. עשיתי משהו למען בריאותי. מבחינה פסיכולוגית, טוב להתייחס לשתייה כאל תרופה להרזיה. הכמות: לא פחות מ – 8 כוסות.

3. פעילות גופנית – הרובריקה השנואה עלי. בתור ילדה, נערה ואישה שמנה, תמיד שנאתי את התלבושת, ההתנשפויות והמראה שלי בתוך הדבר הזה שנקרא "פעילות גופנית". אני זוכרת לטובה מורה אחת להתעמלות בבית הספר שלי – רותי יעלי, שטיפחה אותי למרות הכל. אם יש בי שביב של חיבה לנושא, זה בזכותה. אני עושה פעילות יום יומית. לא כי אני רוצה, אלא כי הבנתי שזה חלק בלתי נפרד מהנוסחה להצלחה. קנינו הליכון שעובד ממש לא כמתלה בגדים. מזגן, טלוויזיה וחסל סדר תירוצים, קר, חם, לח ועוד.

4. בית ללא פיתויים – זאת זכות לשנות את הבית כך שיהיה בריא ולא זרוע "מוקשים" למי שרוצה לשמור על עצמו. אני מכירה היטב את האמירות "הבית לא צריך להיות בעונש" ואני אומרת הפוך על הפוך. העונש הוא האוכל הקלוקל, הפרס – בית נקי מפיתויים ותומך באורך חיים בריא שגם, על הדרך, מונע מחלות. הורים ששומרים, אתם מחליטים מה יהיה בבית. כמובן שמדי פעם כדאי ונחוץ להביא במינון מתאים פינוקים עבור כולם. אני ממליצה על ממתק יומי לילדים. ניסיתי מניעה, זה לא טוב.... כמה חזקים אנחנו יכולים להיות מול הדברים האהובים עלינו מבלי שנוכל לטעום מהם? חודש? שנה? בסוף זה מתפוצץ. זכור לי ביקור של המשפחה שלי אצל זאת שהייתה המדריכה שלי, מירה קלינגהופר. בתי פתחה את המקרר (ברשות כמובן), נשאבה אל הווקום ואמרה: " אמא, זה יותר גרוע מאשר אצלנו..."

5. מנה מותרת – פעם בשבוע חובה לאכול מנה אחת יפה של משהו שאוהבים. אנחנו עברנו לזיכרון בגלל גלידת אלדו. מעבר לעובדה שעבדתי (ועדיין) בה שנים רבות ואהבתי מאד את האנשים והמקום, המנה המותרת שלי מזה שנים ארוכות – גלידת אלדו. אני קונה בשבת בבוקר ומתחלקת עם בעלי בשבת בערב. אין "כיבודים". לא עיני קוקר ספנייל ולא תחנונים. זה שלי, פעם בשבוע – לא חולקת. המנה המותרת היא לא במקום ארוחה אלא בנוסף. כדאי לתכנן אותה כך שהיא תמלא את החסך שלנו במזון הלא נחוץ, אך דרוש נואשות לנשמה שלנו.

6. הכנת מזון "זול" בקלוריות – במקרר אמורים להיות ב'היכון' סיר מרק, לא תלוי עונה, ירקות חתוכים, סלט גזר עם לימון, פשטידת ירקות לא משמינה ועוד מאכלים שאם נאכל אותם, לא תיגרם קטסטרופה קלורית. תכונת ותוכנת הנישנוש, כנראה לא תעזוב אותנו, אז מזעור הנזק – יעזור.

7. בלי בושה – קחו אוכל מהבית. כל יציאה מהבית אמורה להיות מגובה באספקת מזון לפי שעות ההיעדרות. אל תחששו להיראות חנונים. בסוף כולם עושים כמוכם. מנזות, קפיטריות ומסעדות הן לפעמים חבלניות לא קטנות.

אני גם מגדילה לעשות ומתקשרת למסעדות ומלונות שאני אמורה להגיע אליהם. מתריעה. אני לא מקרה רגיל. עצם הבאז שאני גורמת באופן מלאכותי, עוזר לי לזכור את מטרותיי ואת דרכי. לא דיברנו עדיין על החיסכון הכספי. הנה, דיברנו. גם לאירועים לא מומלץ להגיע רעבים. רוטינת הצום ביום של אירוע אמורה לצאת לפנסיה.

8.  התמודדות עם משברים ש"זורקים" לאוכל – אני לא טובה במשברים. אותי אישית הם שולחים הישר לחיקו החם של המזון. אחרי הליכתה של אמי  עליתי ועליתי כאילו אין מחר ואין אתמול. אל תשכחו שהייתי מנחה שאמורה לתת דוגמה.... פדיחה.... סירבתי להצעות הנדיבות של הסובבים אותי לכדורים צבעוניים מסוגים שונים. בסוף חזרתי לעצמי בכוחות על אנושיים ו ...אז... אבא שלי נפטר. ראיתי שאני שוב נכנסת לסחרור המטורף של אוכל = נחמה ועצרתי בחריקת בלמים. לא הייתי מוכנה לעבור את אותו סיוט שוב. אחזתי בציצית ראשי, פניתי לעזרה מחברות, קולגות ומכל מקור אחר שיכולתי לאתר וחזרתי למסלול. משברים ומצוקות נפשיות עלולים להביא לאכילה רגשית. אני אישית לא מצאתי דרך להתמודד איתם וגם לא מומחים גדולים ממני. לדעתי הנוסחה המתאימה היא: מזעור נזקים, אין לצפות לירידה במשקל, גם אם לא תהיה עליה – דיינו. או עלייה מתונה שאפשר לשלוט בה. פניה לעזרה – אמורה להועיל. הרעב אותו חווים האנשים הללו אינו פיסיולוגי. זה רעב שצינור כיבוי של אוכל לא יכול לכבות. כמו במערבולת בים, אין מה להיאבק, מוטב להסתובב איתה עד להגעה לקרקע ואז לרקוע ולעלות מעלה.

9. צניעות –  ושמירה על פרופורציות. תכונות שאינן מוערכות דיין כיום. גם אם ירדת במשקל ואת/ה נראה/ית פגז. גם אם עוברת עליך תקופה קשה, עלית ואת/ה נראית לא משהו.... לא להשתגע לשום כיוון. יכול להיות שבקרב הזה לא ניצחת, אבל יש את כל המערכה. כך גם לגבי השווצה – מיותר. לפעמים עצם ההשווצה מביאה לנפילה שאי אפשר לקום ממנה. בצניעות – ללכת בדרך, ליפול, לקום – אלה הם החיים.

10. החשוב מכל – אופטימיות. אחרי שבוכים קצת, כל הנושא הזה, יכול להיות די משעשע... אני מסוגלת לבקש מבעלי לא לשים הרבה חלב בקפה ואז פתאום לתקוע 9000 קלוריות. איך זה בא לזה? לא מצחיק? אולי לא כל כך כשאני חושבת על זה...אבל חיוך גם עושה טוב למחייך וגם מזמין יחס נעים מהסובבים.   

אני מאחלת לכם עשור מדהים של הגשמת חלומות, בריאות ושמחה.

הכותבת היא מנחה לשעבר בדיאטהקלאב

חזרה לרשימה