מתוך-->כדאי לדעת-->מהיר טעים ובריא – גרסת חודש המשפחה

איך אפשר להפוך את הבית לבית בריא? איך נדאג שכל בני המשפחה יאכלו מזון בריא בלי לעורר התנגדויות? איך אחד עושה דיאטה וכולם מרוויחים?

"בבית של אמיר ויואב יש אוכל יותר טעים", התריס מולי בני הצעיר עילי כשניסיתי לפתות אותו לאכול אורז מלא בקארי. "למה אנחנו דווקא צריכים את כל הבריאות הזאת? די. נמאס לי. רק כוסמין, יוגורט בפאלו, ירקות ואם עוד פעם אחת תבקשי ממני לאכול פרי כשאני רעב – אני אצרח...."

בעיה.

גנטיקה בעייתית שלי :עודף משקל קיצוני בעברי (בשיאי הייתי 130 ק"ג על גובה 'תמיר' של 163 ס"מ) ומחלות בהיסטוריה המשפחתית (והכוונה לא לשפעת)...  יחד עם ניסיון לקיים בית נורמאלי מבחינת תזונתית, מביאים אותי לצמתים בלתי אפשריים לעיתים.

אישית, אני לא מאמינה בהימנעות ממזון מסוים, גם בזמן דיאטה. מצד שני, פיתויים בבית מובילים במוקדם או במאוחר ל'נפילה' שאי אפשר לדעת מתי תסתיים.

איך בשם אלוהים מנהלים כך בית?

מאחר והבית שלנו מייצג לדעתי, במידה זו או אחרת, אחוזים ניכרים באוכלוסיה, חבר במשפחה , שצריך לשמור יותר מאחרים על מנת לא להשמין, עלול או יותר נכון עשוי לעזור להוביל את תזונת הבית לדרך חדשה וטובה יותר עבור כולם.

הפעם אנסה להתמודד עם שאלה לא פשוטה בעולם של דיאטות.

איך מנהלים מטבח אחד, שיתאים לתזונה בריאה, טעימה ולא משמינה  ויתאים למרוץ המטורף שאותו אנו מכנים – החיים שלנו.

הדגש יינתן על תזונת ילדים.

כמה כללים בסיסיים לפני הצלילה לעומק

לא לטיגון. פעולת הטיגון עושה לשמן ולמזון את ההיפך מחסד. אפילו יקיר הטור שמן הזית , בטיגון בטמפרטורה גבוהה – מתפרק והופך להיות ממש לא ידידותי למשתמש. בגדול – אפקט מצטבר של טיגון גורם ל: השמנה, מחלות כלי דם, שיבוש פעילות המערכת החיסונית וגם לסרטן.

כל אוכל אפשר לאפות, לבשל או לצלות. יוצא פחות טעים? נכון. שווה לנו? כן.

לנסות לא להקפיא. כדאי להכין כמויות קטנות יותר ולסיימן. במקרה של חוסר זמן קיצוני, ניתן לעשות כמויות גדולות ולהקפיא במנות. בבוקר, לפני שיוצאים לעבודה, מוציאים למקרר ותהליך ההפשרה העדינה יתחיל. ישנה סברה שהקפאה בפלסטיק או בניילון אינה מטיבה עם המזון. בכלי זכוכית שעמידים להקפאה – קורנינג וכו', ניתן להקפיא. קחו בחשבון שבפעולת ההקפאה אתם מאבדים 17% מהערכים התזונתיים שבמזון.

לא למרגרינה. מרגרינה הינה חומר שהוא רחוק רק מולקולה אחת מלהיות פלסטיק. היא מזיקה, עתירת קלוריות ומחוללת מחלות. היא מסתתרת מצוין במוצרים כגון בורקס, ג'חנון, עוגיות מסוג לא משובח, פיצות קנויות ולאחרונה אפילו זיהיתי את הרכיב הפעיל והמזיק שלה בחומוס תעשייתי.

לספור כמויות שמן. בכפית שמן יש כ  45 קלוריות. כף מכילה 3 כפיות. מומלץ וכדאי להתרגל לאכול עם כמה שפחות שמן. נכון שנחוץ לגוף שמן – 3 כפיות ביום. אני ממליצה לבשל עם מינימום שמן. כפית מספיקה לסיר גדול של תבשיל ואז אפשר לצרוך את השמן היומי בצורת טחינה, אבוקדו,  אגוזים או שמן זית.

מרקים. החורף כבר כאן ומרק הינה דרך מצוינת לתת לגוף שפע של בריאות בצורה לא משמינה. אין צורך להוסיף שמן למרק והבצל לא יידבק לתחתית הסיר...

ירקות ופירות. בצורותיהם השונות אמורים להופיע בכל ארוחה. כמה שיותר מזון בלתי מבושל ייכלל בתפריט היומי, כך הגוף ייטב להתמודד עם יתר אתגרים שמוטלים עליו. לא להרים ידיים וכן להמשיך לחשוף את הילדים שוב ושוב לסוגים שונים של ירקות ופירות. לבית הספר אני נותנת להם בכלים קטנים, חופן של צימוקים לצעיר וחופן של חמוציות מיובשות במיץ תפוחים, לבכורה. גם אם הם לא מספיקים לאכול זאת בבית הספר, הם יאכלו את זה מאוחר יותר, זה לא מתקלקל. תפוח אחד לפחות ביום כל בן אנוש אמור לאכול. הטיפ שלי: לא לשאול. לחתוך לפלחים ולהשאיר את הקליפה (תפוח ללא קליפה משול כמעט לממתק) ולהניח על יד ילד שקורא, או מכין שיעורים. בזמן שחבר מגיע, להציע פרי או ירק שהחבר אוהב , הרבה פעמים זה עוזר לזעטוט הפרטי לנסות בעצמו.

כבר בשלב הקניות לחשוב קדימה. אם קניתם חזה עוף, אל תקפיאו בגוש של 2 קילו. בקשו מהקצב לחלק לחלקים שיוקפאו בנפרד. למשל, כשאני קונה בקר טרי טחון, אני מבקשת לחלק לחצאי קילו, מקפיאה, ולפי הצורך מפשירה ומכינה.

ירקות ופירות 'עייפים' לא ייזרקו. לא שכחנו, אנחנו בתקופת מיתון. וגם אם לא היינו כדאי להשתדל לא לזרוק אוכל. פלפלים ועגבניות רכים יכולים להיות בסיס מצוין למטבוחה ביתית או לרוטב לפסטה. ירקות קשים שעייפו יכולים להיות אנטי פסטי מצוינים. מרק 'כל מה שנשאר' תמיד יוצא לי הכי טעים.

חטיפים קנויים. אין לי איך לומר זאת בצורה מרגיעה – כמה שפחות. החומרים שמכניסים אליהם – קצרה היריעה מלתאר עד כמה הם לא מומלצים , בעיקר לגופם הצעיר של ילדינו. ככל שרשימת המרכיבים קצרה יותר ומובנת משמע החטיף פחות מזיק. שמות חומרים שאינם מובנים לכם – זה הסימן – פשוט לא לקחת. לגני שעשועים, כדאי לקחת פירות חתוכים, כריך משביע, ירקות חתוכים וביצה קשה ואז יש כבר ארוחת ערב. מומלץ לנסות ולשכנע גם את שאר האימהות לעשות כך. כשמכונית גלידה עוברת (בבנימינה על יד גן החושים למשל), אפשר להגדיר מראש שפעם בשבוע קונים, לא את הכי מפוצץ ויש לי חדשות מסעירות – אפשר גם לומר לילד לא.  זה מצמיח ומלמד אותו רבות על החיים.

קינוחים. יש לי טיפ בנוגע לעוגות בחושות. כשממליצים על כוס שמן, אני ממירה אותו בכוס של מחית פרי כלשהי. בעונת המנגו, קניתי כמות, גילחתי ,טחנתי והקפאתי בכוסות נייר חד פעמיות. זה למשל יכול להחליף כוס שמן, או כוס רסק תפוחי עץ, מי שממש חושש יכול להמיר חצי מכוס השמן במחית שכזאת. או כף שמן והיתר מחית פרי. כמובן שהכי טוב להרגיל את הבית שפרי הינו קינוח לגיטימי ונחשב. אפשר לגייס את כל הבית לפרק רימונים ולזלול אותם תוך כדי. בעזרת חותכני הירקות, בשתי דקות ניתן להרים סלט פירות לתפארת מדינת ישראל. התלהבות של הגורמים המוסמכים (הורים לצורך העניין) תסחוף את הבית כולו לעיסוק חיובי במזון אותו אנו מכניסים לפינו.

גם אם מכינים למשל פנקייק, לפי המתכון הבסיסי, כדאי להכניס שינויים כגון – החלפת קמח החיטה בקמח כוסמין, אפשר מלא, או לבן או שילוב ביניהם. ההמתקה יכולה להיות במקום סוכר לבן, סוכר קנים, או מולסה ששומרת על ערכיה גם בחימום או סירופ אגבה. במקום סירופ שוקולד, מייפל או דבש יעשו עבודה טובה. בקיצור – להרים את הסטנדרט. לא להתחנף לילדים, לשכנע אותם בצדקת הדרך.

והדבר אולי החשוב ביותר

אין כאן הכול או לא כלום , אפשר להתחיל בקטן, להפסיק למשל לשתות קולה ודומיה בבית. כבר רווח נקי. להוציא מרגרינה מרשימת הקניות, לקחת איתכם ירקות ופירות חתוכים, זה לא שינוי שיגיע בבום. לאט לאט, לאמץ בלי עניינים  ומהומות, אורח חיים בריא יותר וכמובן תזונה נכונה.

חזרה לרשימה