מתוך-->כדאי לדעת-->ט"ו בשבט בדיאטהקלאב

כל מה שצריך לדעת על פירות יבשים ועל פירות בכלל, איך כדאי לנו לאכול אותם ובמה הם מועילים לבריאותנו

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות ואנו נוהגים לאכול בחג זה פירות יבשים. הפירות היבשים עשירים מאד בסוכר, תוצאה של תהליך הייבוש שלהם, ולכן נחשבים עתירי קלוריות.

יש הנוהגים לערוך סדר ט"ו בשבט ובמהלכו שותים 4 כוסות יין (לבן ואדום), שרים שירים ואוכלים פירות מכל שבעת המינים ועוד.

בדיאטהקלאב מאמינים כי אכילה נכונה צריכה להשתלב בחיים ולא להיפך. כאשר רוצים לרזות או לשמור על משקל תקין לא מתאימים את החיים לתפריט דל קלוריות. היות ואנו מדברים על אורח חיים של תזונה נכונה ולא על דיאטה לא ניתן לוותר/להימנע לעד מאירועים, ארוחות חג ומנהגי דת שונים. במסגרת חשיבה זו אוכלים גם בחגים השונים על פי מיטב המסורת.

רק מה בוחרים וכמה אוכלים מכל דבר?

מי מאיתנו שמקיים סדר ט"ו בשבט ולא רוצה לשלם בסופו מחיר יקר של כמה ק"ג מיותרים, מוזמן לקיים את הסדר עם 4 לגימות יין ולא 4 כוסיות, לאכול 3 מנות פרי טרי במקום יבש (3 מנות פרי ביום זו כמות הפירות המינימאלית המומלצת לכל אחד) ובעיקר לשיר הרבה...

רכיב התזונה העיקרי שמספקים לנו הפירות הוא סוכר פירות. בפרי קטן יש בערך 2-3 כפיות סוכר, שמספקות 10-15 גרם פחמימות, בעיקר בצורת סוכרים. הסוכר שבפרי מספק לגוף אנרגיה זמינה, שמהווה דלק לשרירים ולמוח. אנרגיה זמינה חשובה לנו כי היא משפרת את הערנות, הזיכרון וכושר הלמידה, את היכולות בפעילות היומיומית ובפעילות גופנית. תמיד פרי עדיף על חטיף מתוק כי בפרי יש גם ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים, ואין בו שומן. צבעי הפירות גם כן חשובים. הצבענים, שמקנים לפרי את צבעו ועושים אותו מושך ומפתה, הם חומרים טבעיים פעילים שמכונים פיטוכימיקלים או נוגדי חימצון. החומרים הטבעיים הפעילים מיועדים לשמור על הפרי מפני מזיקים ומפני קרינת השמש. התכונות האלה תורמות לחיזוק מערכת ההגנה של גוף האדם ומסייעת לו למנוע תחלואה בעזרת אכילת פירות. ככל שצבע הפרי חזק יותר, כך ריכוז החומרים הפעילים (פיטוכימיקלים) שבו גבוה יותר. הן פירות טריים והן פירות מבושלים ומיצי פירות מהווים מקור טוב לפיטוכימיקלים. ניתן להשתמש בצבעי הפירות כצבעי מאכל טבעיים במקום הצבעים המלאכותיים. כך אפשר לשלב את ההנאה שבצבע עם התרומה התזונתית שלו. אכילת פירות מספקת לגוף גם מים, סיבים, ויטמינים (בעיקר A ו-C), בטא קרוטן ומינרלים (בעיקר אשלגן). הסיבים העיקריים בפירות מכונים פקטין ופרוקטואוליגוסכרידים. ההגדרה הכימית שלהם היא סיבים מסיסים. סיבים מסיסים מתמוססים בנוזל כמו שג'לי מתמוסס במים. הם יוצרים תמיסה צמיגה כמו ג'לי בתוך המעי. הג'לי שנוצר בתוכן הקיבה והמעי מאט את קצב ריקון הקיבה ואת פעולת אנזימי העיכול. ההאטה הזו מאיטה את קצב הספיגה של תוצרי העיכול מהמעי לדם, מה שתורם לאיזון רמת הסוכר בדם ולתחושת שובע ממושכת יותר. השילוב בין סוכרים וסיבים בפרי מאפשר אספקת אנרגיה זמינה לגוף בקצב מתון ומאוזן לאורך זמן.

המלצות לאכילת פירות:

1. איכלו מגוון פירות בצבעים שונים.

2. העדיפו לאכול את הפירות על קליפתם העשירה בסיבים תזונתיים, אם היא אכילה.

3. העדיפו פירות שלמים (ולא מיץ פירות), הסוכר שבהם נספג לדם לאט בזכות הסיבים, מה שתורם לתחושת שובע.

4. הניחו פירות בקערה מקום מרכזי בבית, כדי שיהיו זמינים ויהיה קל לצרוך אותם.

5. בכל פעם שמתחשק לכם ממתק, העדיפו פרי!

בט"ו בשבט, דיאטניות של דיאטהקלאב ממליצות לאכול את הפירות הטריים הבאים אותם תוכלו גם למצוא בעונה זו: רימון, תמר ובננה.

הרימון

הרימון הוא אחד משבעת המינים. הוא מהווה כסמל במטבח היהודי. הרימון מצוי על שולחן החג בראש השנה ובסוכה, הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהסתיו הישראלי, מהחגים שלנו ומפירות הארץ. פרי הרימון משמש למאכל טרי, ובייחוד להכנת מיץ הידוע בשם גרנאדין.

להפרדת הגרעינים מהפרי חוצים את הרימון לרוחבו, עוטפים את הפרי בשקית ניילון ומקישים על הקליפה. מיץ רימון סוחטים במסחטת פרי הדר. את הרימון ניתן לשמור במקרר במשך עד חצי שנה.

הרימון נמנה על המזונות הכי בריאים לכלי הדם שלנו. הבה נראה מדוע

הרימון פועל כמשחרר סתימות בכלי הדם. נוגדי החימצון של הרימון שייכים למשפחת נוגדי החימצון של היין האדום - הפוליפנולים. ברימון מדובר בחומרים שנקראים אנטוציאנינים, ושפעילותם חזקה עוד יותר מזאת של היין. שתיית חצי כוס מיץ רימונים כל יום תגן עליכם מהשפעתו השלילית של הכולסטרול הרע, תסייע להורדת לחץ הדם ותגן על דפנות כלי הדם מפני הידבקויות. במחקרים נמצא כי הרימון מעכב ייצור כולסטרול וחימצונו בתאים, ובכך מסייע למניעת מחלות לב וכלי דם. הרימון מכיל גם חומרים הקרויים טנינים, שמאיטים את תהליכי ההזדקנות.

כמו כן, הרימון עשיר באשלגן, מינרל חשוב המסייע לאיזון נוזלי הגוף, לתפקוד הלב, הכליות והמערכת החיסונית ולתפקוד תקין של כל תא בגוף.

התמר

התמר הוא אחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו בימי קדם. בהבשלת פירות התמר מבדילים בין שלוש דרגות: א. בוסר (הפרי במלוא גודלו אך עדיין אינו ניתן לאכילה. צבעו אז אדום או צהוב). ב. פרי רך וראוי למאכל כשהוא טרי. ג. פרי שאיבד את רוב לחותו והפך יבש או חצי יבש. פרי כזה מכיל כ-75% סוכר.

פרי התמר נאכל בעיקר כמות שהוא - לח.

כשם שאבותינו ניזונו ממנו במדבר, כך גם היום התמר טוב למסעות ולטיולים. הוא עשיר במיוחד בברזל וסידן, ומהווה ספק אנרגיה מיידית. מומלץ במיוחד לספורטאים, רוכבי אופניים וכל המרבים בפעילות פיזית. ב-100 גרם תמרים לחים יש רק 1/5 מכמות הקלוריות שב-100 גרם שוקולד.

הפרי מהווה מקור טוב למדי לאשלגן (מינרל חשוב המסייע לאיזון נוזלי הגוף, לתפקוד הלב, הכליות והמערכת החיסונית ולתפקוד תקין של כל תא בגוף), לברזל ולתיאמין (ויטמין B1). הברזל הינו מינרל חשוב שתפקידו העיקרי הוא נשיאת החמצן מהריאות לכל תאי הגוף, באמצעות מולקולות ההמוגלובין שבתאי הדם האדומים. תיאמין (ויטמין B1) משתתף במטבוליזם של הפחמימות: חיני בהפקת אנרגיה זמינה בגוף.

הבננה

הבננה היא עשב ענק, רב שנתי, גבוה מאד. הבננה היא צמח טרופי מובהק, המעדיף טמפרטורות שאינן גבוהות או נמוכות מדי. הבננה נקטפת באשכולות שלמים, כשצבע הפרי עדיין ירוק כהה. הבננה מוכנה לאכילה זמן מה לאחר קטיפתה, כשצבע הקליפה הופך צהוב והפרח מתרכך מעט, מחוץ למקרר. פרי הבננה עשיר באשלגן. הפרי נאכל בעיקר טרי או כתוספת לסלט פירות. הבננה טעימה לכל. אידיאלית לתינוקות וקשישים בשל מרקמה הרך. הבננה מסייעת במניעת לחץ דם גבוה בשל תכולת האשלגן הגבוהה שבה. בננה אחת בינונית מהווה 1 מנת פרי ומכילה פחות קלוריות מכוס משקה ממותק. הבננה מסייעת להגמשת השרירים לכן ספורטאים מעדיפים בננות. בעבר נהגו לייחס לבננה תכונה שהיא גורמת עצירות ולכן רבים נרתעו לאכול אותה. הסיבה לכך היא שכאשר משלשלים מאבדים אשלגן, תופעה מסוכנת למדי. היות והבננה עשירה באשלגן נהגו בימים עברו לתת בננה בעת שלשולים ומכאן יצא שמה כמזון עוצר. אך אין לכך של שחר.

חזרה לרשימה