מתוך-->כדאי לדעת-->סינית אתה מדבר אלי

דיאטה מערבית, בהיותה מותאמת לאורח החיים המערבי, מכילה מזונות בעלי חיי מדף ארוכים וכאלה שבאופן טבעי היו נמכרים רק בעונתם. את זאת מאפשרים תוספי המזון.

כמה פעמים מצאתם עצמכם בוהים מול אריזות המזון, תוהים למה מתכוון המשורר ושואלים עצמכם מתי בפעם האחרונה הבנתם סינית?

חוק סימון המוצר מחייב את היצרנים לפרט את כל מרכיבי המזון הכלולים בו, לשירות הצרכן; מטעמי דיאטה או מטעמים בריאותיים אחרים. הפירוט כולל את כל המרכיבים התזונתיים הנמצאים במזון (למשל, קמח, מים, ביצים, שמן צמחי, מלח...), אלו בדרך כלל מוכרים ומובנים לרוב המתעניין, אך אחריהם, כאילו הוחלפה השפה ומופיעים מילים, מספרים ואותיות, שעצם ביטויים זר, והם אינם מובנים בעליל (למשל, סודיום בנזואט).

מה שכן כולם יודעים, או יותר נכון מאמינים, הוא שהמילים המפחידות האלה גם מסוכנות, וכל שרשום מהן יותר, כך המוצר בריא פחות.

בדיקה מעמיקה של המילים המוזרות והמפחידות האלה מעמידה אותן באור אחר לחלוטין.

מה הם תוספי מזון?

אלו הם חומרים המוספים בתהליך הייצור לחלק ממוצרי המזון לצורך מטרה טכנולוגית, (כגון, שימור ושיפור מקרם), אך אינם רכיבי מזון כשלעצמם.

בעבר היו בני האדם מיצרים את מזונם בעצמם, אך כיום, רובינו נאלצים לצרוך מזון שברובו עובר תהליך תעשייתי כל שהוא. רובינו מעדיפים לצרוך מזון מוכן, בעל חיי מדף ארוכים, טעם, ריח ומרקם, שלא היו אילולא היו מוסיפים למזון את תוספי המזון.

מטרתם של תוספי המזון

שמירת בטיחות המזון – ע"י מניעת התפתחות חיידקים ופטריות העלולים לגרום למחלות

הגדלת נוחיות הצרכן – ע"י אפשרות אחסון לתקופה ארוכה ובכך צמצום תדירות הקניות

הוזלת עלויות המזון – ע"י עיכוב תהליכי קלקול וזריקה של המזון

הגדלת מגוון המוצרים וזמינותם – ע"י אספקה מחוץ לעונה, ייבוא ויכולת אחסון ממושכת.

הוספת תוספי המזון נקבעת ע"פ סוגי התוספים הבטיחותיים לשימוש, הכמות האפקטיבית שאינה מהווה סיכון בריאותי, והמזונות אליהם מותר להוסיפם. כל אלה מעוגנים בחוק ואת מלוא האינפורמציה לגבי כל תוספי המזון ניתן לקבל באתר של משרד הבריאות.

אחוז קטן מהאוכלוסיה (כעשירית אחוז) רגיש לתוספי מזון מסוימים (כמו מונו-סודיום-גלוטמט המחדד את טעמו של המזון), כפי שלחלק מהאוכלוסיה יש רגישות למרכיבי מזון טבעיים אחרים (גלוטן, חלב, טירמין...).

כיום קיימת תנועת התקוממות גדולה כנגד חלק מהתוספים והיא אינה משוללת הגיון, אך רצוי לשמור על הפרופורציה גם כאן. יתכן וצבעי מאכל וחומרים מחזקי טעם אינם שומרים על המזון ולכן מיותרים. לעומתם, חומרים כגון ניטריט, הנחשב לחומר מסרטן, המוסף לחלק ממוצרי הבשר, אומנם מוסיף טעם, אך גם מגן עלינו מפני התפתחות החיידק קלוסטרידיום בוטולינום, העלול לגרום למוות. כלומר, כשמעמידים את הסיכון ללקות בסרטן לעומת הסיכון להדבק בחיידק, השני גדול יותר.

מבולבלים? – גם אנחנו.

שפע המידע הסותר, שחלקו מבוסס מדעית וחלקו האחר מבוסס רגשית או על חצאי אמיתות, משאיר אותנו הצרכנים חסרי אונים.

אז מה לעשות?

להעדיף באופן עקרוני את מוצרי המזון שאינם מכילים תוספים, ואם אין ברירה, את אלה המכילים את התוספים ההכרחיים לשמירה על בטיחות המזון (חומרים משמרים). לזכור, שכמו בכל דבר בחיים, גם כאן למינון יש השפעה. גם חומר לא בריא, אם נצרך בכמות ובתדירות נמוכה, סיכוי סביר שלא יזיק לנו.

חזרה לרשימה