מתוך-->כדאי לדעת-->חג סוכות, הספרא והסייפא

כיצד נערך לחג האושפיזין

עוד לא התאוששנו מראש השנה על שלל ארוחותיו, והנה מגיע לו חג סוכות, על שבעת ימי האירוח שלו. אחת ממצוות החג המרכזיות היא מצוות האירוח. האושפיזין. 

לפי המסורת, שבעת האושפיזין הם: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד הבאים לברך את יושבי הסוכה וידעו נדודים מה הם. המנהג מסמל את מצוות הכנסת אורחים ומתן צדקה לעניים.

אך כמו הרבה מנהגים שיצאו מהקשרם, גם מנהג יפה זה של צדקה ונתינה, הפך חיש קל להזדמנות נוספת לחגיגת זלילה רבתי.

האמת היא, שאין שום סיבה שמחייבת לאכול יתר על המידה בכל פעם שמשתתפים באירוע חברתי, חג או מסיבה. לעומת זאת, תכנון אכילה לקוי וציפיות לא ראליות קיימים למכביר.

מתי נמצא ליקוי בתכניות? כאשר הן אינן מציאותיות וגורמות להרגשה של ריחוק מהסביבה ("כולם יכולים לאכול ורק אני לא....כולם נהנים ורק אני לא...) או כשהמצב נתפס כהקרבה (מסכנה שכמותי...).

זה אומנם לא קל, אבל באירועים ניתן לאכול, לשתות וליהנות גם בזמן דיאטה.

אז איך זה עובד כשעושים דיאטה?

אם אנחנו מארחים, המצב קל יותר, משום שאיש לא ידחוף אותנו לאכול, ההפך, אנחנו אלה שעלולים למצוא עצמנו רצים אחרי האורחים ובידינו קערות עמוסות במוס חלווה. המצב מתהפך כשאנו מתארחים ולא לטובתנו בהכרח (למרות שלא צריך לעשות כלים בסוף). במילים אחרות, חילופי התפקידים הופכים אותנו מרודפים לבורחים. 

אחד המשפטים הנפוצים שיגיד המארח הוא "אצלי לא עושים דיאטה" או "תתחיל ממחר" או "מה, לא תטעמי את העוגה שהכנתי? את יודעת כמה עבדתי עליה?" במבט האומר שעל זה תיבחן החברות. זה הזמן בו הרצון להישאר במסגרת הדיאטה מתנגש התנגשות חזיתית עם המשפט המפתה/מאיים הזה וקרבות עקובים מאוכל מתרחשים במוחינו.

ואם בקרבות עסקינן, הרי שההגנה הכי טובה היא התקפה ולעניינינו, ההתקפה הטובה ביותר היא התכוננות מראש, בספרא ובסייפא.

בסייפא: לאכול משהו קל לפני היציאה מהבית יקטין את הרעב ויגדיל את הסיכוי שלנו להביט בעיניה של הגברת המאחרת ובמצח נחושה להגיד לה "לא תודה" כשהיא תקרב אל פינו מזלג עטוף בפסטה ריחנית בשמנת. יכולת הסירוב שלנו תימס כשלג במדבר אם נגיע ובטננו מקרקרת.

בספרא: המחשבה האומרת: "אני אצמצם במשך היום, כך שאוכל לאכול כאוות נפשי במשך הערב" הינה מחשבה מעוותת בעליל. הרי האוכל המצומצם משתווה במקרה הטוב לפתיח שיוגש עוד לפני המנה הראשונה, במיוחד אם אתם בדיאטה (ואם לא, הרי בכלל לא הייתם קוראים כאן) ובמקרה הפחות טוב, לכוסית המשקה שתקבלו עם הגיעכם.

בסייפא: התרחקו מאזור התקרובת ואל תעמידו את עצמכם במבחני נחישות ועמידות. זה לא המקום ולא הזמן. אתה לא בתכנית השרדות. כאן ההצלחה אינה נמדדת במאמץ שקדם לה ובמכשולים שנאלצנו לצלוח. צלחת קטנה, מילוי חד פעמי בהחלט, גם הם יעשו את העבודה. הפיתוי תמיד יהיה חזק מאיתנו ואם לא עכשיו, אז בעוד חמש דקות. ואם לא בעוד חמש דקות, אז באירוע הבא.

בספרא: הכרה והשלמה עם העובדה שכניעה לפיתוי היא בבחינת איבר בגוף שצריך ללמוד לחיות איתו, תזרז את הלמידה שלנו לנהל אותו בתבונה במקום להתנגד לו.

בסייפא: אין כמו פעילות גופנית לפני האירוח ומכנסיים שעד לפני שבוע לא נרכסו להרמת המוטיבציה והדימוי העצמי. גם הם בבחינת הכן את נשקך למלחמה בפיתוי. הכפתור הלוחץ והרוכסן המאיים להתפקע כבר ישמרו על היד הנשלחת אל הבורקס ויחזירו אותה אל מקומה הטבעי.

בספרא: תוצאות השמירה על הדיאטה נמצאות כאן ועכשיו. לא חבל לקלקל???

חזרה לרשימה