רזי המרק
בואו נדבר קצת על עונות השנה, אבל רגע, לפני שזה קורה – תנו לי לבדוק מה קורה עם סיר המרק שעל האש. כן – פתחתי את עונת המרקים שלי, עניין שנותן לי הרבה תקווה לקראת החורף המתקרב.
צא ולמד עד כמה שונים בני האדם אלה מאלה: יש מי שלקראת הקיץ עושים כמיטב יכולתם כדי להתחטב, משילים קילוגרמים מיותרים, מעבידים את עצמם בחדר הכושר, מגיעים לעונת הרחצה כשהם במיטבם – ושומרים את הפאסון הזה עד לארוחות החגים שאת נזקיהן קל יחסית להסתיר מתחת לסוודר ומעיל עד יישמע קול אזעקת-האביב בתל-אביב.
אצלי זה הפוך: האביב גורם לי להתרוממות רוח שמלווה באכילת יתר, והקיץ גורם לי לשתות בירה קרה במקום תה או מרק.
לעומת זאת, כמו רקפת בין חגבי הסלע – בחורף אני פורח. אני מעמיד על האש סירים של מרק: הילדים אוהבים "מרק עם פולקע", עניין של ירושה מבית סבתא, אני אישית אוהב מאוד מרקים סמיכים מבוססי קטניות – ועל אף שלא כולם דיאטטיים במוצהר, הרי שבסופו של דבר כשאתה מתקיים על נוזלים עם ירק – אתה משיל מעליך לא מעט קילוגרמים. גם מזג האוויר הקר מעורר אותי לפעילות גופנית ומרחיק אותי מלצאת לפגוש חברים בפאב – עד בוא האביב הארור…
גם כאשר גובר עלי הרעב – והארוחה הבאה, לפי התוכנית, היא רק בעוד שעה וחצי – אני תמיד יכול להתנחם בכוס תה שגם אם לא תשקיט אותי – הרי עד שרתחו המים ועד שנחלט התיון ועד שעורבב הממתיק המלאכותי ועד שנלגם הנוזל הרותח… כבר חלפו להן 20 דקות!
כך, מעודד מכמות גשמי הברכה שניתכים על ראשינו מאז שמחת-תורה, אני עומד לי ליד הכיריים, בוחש בסיר המרק, מזכיר לעצמי שהשקדים והקרוטונים הם עבור הילדים ושאם אסמיך את המרק בעזרת קצת שיבולת שועל, הוא ייראה לי פחות כמשקה ויותר כ"ארוחה", ומהרהר בכל אותם הקילוגרמים שאמורים לנשור מעל מותני כהתפרק ירך עוף מבושלת היטב מעצמותיה…
הבעיה היא שבסוף כל חורף בא אביב, ולפיכך מוטב שאקדים תרופה למכה: האם לא כדאי לי לשכור, נניח, דירה בקייפטאון או במלבורן כדי לחיות במצב של חורף תמידי? ובעצם למה לשכור – כשאני יכול פשוט לאתר איש רחב כמוני שחי בחצי הכדור הדרומי ושיותר קל לו לרזות בקיץ? כך בכל אוקטובר ומאי נחליף דירות, נצא שנינו נשכרים והעולם ירוויח שני גברים חטובים: אמנם אחד מהם בהיר כלבקן בעוד השני עלול ללקות במלנומה, אבל הי – לפחות רזים!