מכירים את הצנון- ירק שתוכו לבן וקליפתו בורדו סגלגל ותמיד אמרו לי שהוא מאוד בריא.

אני "מתה" על פרוסת לחם מרוחה בגבינה ומעליה פרוסות צנון, או צנונית. עם תוספת מועטה של מלח על הצנון/ית, זה ממש מעדן. בדיאטה של דיאטהקלאב, זו מנת פחמימה, או חצי, תלוי אם הלחם קל או לא, בתוספת מנת חלבון חלבי ובתוספת מנה חלקית של ירק, תלוי בכמות הצנון.

תוך כדי אוכלי את הצנון, נזכרתי בביטוי "יבש כמו צנון". ניגשתי לויקיפדיה ואין שם ערך, המערכת הציעה לי לבנות את הערך, אך קטונתי.

ולכן אדלה מזכרוני את פירושו- משעמם, חסר חוש הומור.

"צנון" או "צנונית", היו אומרים על מישהו או מישהי לא נחמדים במיוחד.

ולא יודעת למה נזכרתי בביטויים אלו ותהיתי לעצמי, על מה ולמה זכו הצנון והצנונית  להיותם משוייכים לתכונות אלה.

הלכתי למילון אבן שושן ושם כתוב: "צנון- ירק גינה, ירק מאכל, כינוי לאדם יבש ומשעמם". בהמשך  כתוב: "ירַק גִּנָּה מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּצְלִיבִים (Raphanus). שָׁרְשׁוֹ הַבַּשְׂרָנִי וְהַמָּאֳרָךְ נֶאֱכָל חַי; טַעֲמוֹ חָרִיף. מִן הַיְּרָקוֹת שֶׁנִזְכְּרוּ בַּמִּשְׁנָה (כלאיים א ה)".

בהמשך המונח נאמר: ב (ת') [מן צנן, צָנַן]
1. קַר, מְצֻנָּן: "מַיִם צְנוּנִים" (נטרונאי גאון, תשובות הגאונים).
2. [בהשאלה] חֲסַר תַּאֲוָה, אָדִישׁ מִבְּחִינָה מִינִית: "אִבְצָן – אָב לְכָל הַצְּנוּנִים" (רש"י דברי הימים א ב יא).  צְנוּנָה, צְנוּנִים, צְנוּנוֹת.

גם חשבתי לעצמי שהצנון, לאחר ימים רבים מתייבש, מאבד מטעמו החריף ומאבד מיופיו ורעננותו ואז טעמו הופך למשעמם.

ומתוך כל המשפטים האלה מבצבצת לה התשובה.

אני רק תקוה שלמרות שאני "מתה" על הצנון, איני נדבקת ממנו והופכת לצנונית.