מפלגת המרכז

אני בטוח שבין הקוראים יהיו רבים שיזדהו עם הסיטואציה הזאת, שבעיני אנשים רזים עלולה להיראות לא-הגיונית בעליל: איזה טריגר גורם לך לרצות לרזות. אלה יכולות להיות תוצאות לא טובות של איזו בדיקה שגרתית או הרה שכבר הגעת לגיל שבו זהו כבר לא רק אסתטיקה אלא גם בריאות או משהו שמישהו אמר או הביקור ההוא בחנות הבגדים שבה גילית שאפילו שלושה איקסים לפני ה"אל", אינם ערובה לכך שהחולצה תיסגר לך על הבטן, ולפעמים זה אפילו אותו היום שבו צעדת קרוב מדי לחלון ראווה ברחוב ותהית למי שייכת הבבואה של השמן הזה, רגע לפני שקלטת שהיא שלך.

מאז אתה בדיאטה, ולשמחתך הקילוגרמים נושרים מעליך כמו עלים בסתיו. אתה מתחדש במלתחה מגוונת יותר, מקבל מחמאות מהסובבים – ונראה לכולם בדרך הנכונה.

לכולם חוץ מאשר לעצמך: לך דווקא מכנסי הג'ינס החדשים נראים לפתע ענקיים, הכרס שלך שהתדלדלה מאוד מאז שפתחת בדיאטה, נראית כמו הדבר הכי מגעיל בעולם, וחמשת הקילוגרמים שרוכבים לך על קו המותניים, נראים לך גרועים בהרבה מה – 15 שהיו שם לפני כמה חודשים. אני כותב את הדרים בלשון שכר, אבל אני בטוח גם אצל הנשים יש מי שיודעות בדיוק על מה אני מדבר.

אם תשאלו אותי, זהו רגע המשבר בכל תהליך הרזייה: כשאתה שמן בעיני עצמך ובעיני הסביבה, כולם, כולל אתה עצמך, מתייחסים אליך בתור שמן: כזה שמצופה ממנו לאכול יותר, כזה שלובש אוהלים, כזה שמוגן מפני כל ביקורת על מראהו מאחורי שכבות של שומן. כשאתה מרזה, לעומת זאת, יש לעיתים שכל קילוגרם מיותר נראה רע עשרות מונים מהעשרה שהיו שם לפניו, כי עכשיו אתה כבר לא "שמן" אלא סתם מישהו שלא מצליח להיות חתיך באמת.

אני למשל איש גדול, עוד הרבה לפני שאני שמן. מתי הרגשתי בנוח עם עצמי? בתקופות שבהן שקלתי מעל 140 קילוגרמים או בתקופות שבהן שקלתי פחות מ 110 קילוגרמים. כל מה שבאמצע (שלצערי זה רוב חיי הבוגרים) נראה לי גרוע בהרבה. אני רציני לגמרי: 130 קילוגרמים נראים בעיני גרוע בהרבה מ 145… אדם רזה, לו יקרא את הדברים, עלול לחשוב שהשתגעתי לגמרי, לעומת זאת, אתם – עמיתיי למלחמה במשקל העודף – יודעים בדיוק על מה אני מדבר: בקצוות אנחנו מרגישים נוח, זה האמצע שלא נתן לנו מנוח… ומאחר שרוב חיינו עוברים עלינו אי שם באמצע, נראה לי שהדרך להרזיה איטית, נכונה וארוכת-טווח עובר ביכולת שלנו להתיידד איתו. להתיידד איתנו…