עברו יומיים ושכנה דופקת על דלתי ומספרת שעל אדן חלונה יושב לו אפרוח, אפרוח זעיר מאובן מפחד ולא זז כבר שעות ואולי במקרה הוא שלי. כך חזר לו האפרוח לחיקי החם ועוד יותר לחיקו החם של תרנגולי החכם.

מאותו רגע, התרנגול, הפסיק לדלג לחצרות אחרים ולטייל בחוצות העיר ולרגע לא זז מהאפרוח, דבר שגרם לי להבין שהגיעה למחוזותינו תרנגולת. הוא קרקר אליה, נתן לה הוראות כמו "גבר, גבר" והיא טפשונת שמעה בקולו והלכה אחריו בעיניים עיוורות.

עם שקיעת החמה, היה קורא לה לעלות איתו על כנפות התמרים, אך היא, תרנגולת לבנה, חסרת גמישות וטפשונת, שכל תפקידה בעולם זה, לההפך למנת חלבון בשרי על צלחתו של מאןדהוא, לא הצליחה לטפס על הגדר ומשם על הענפים ואני בראותי את האהבה הבוערת וחוסר היכולת להפרד של שניהם, בניתי לה ביתן קטן למרגלות מקום הלינה של התרנגול החכם שלי וכך חיו שניהם באושר.

עד ש…

לילה אחד, באמצע הלילה, נשמע קרקור התרנגול "קוקוריקו" ועוד "קוקוריקו". עברו שעתיים והמחזמר חוזר על עצמו וכך כל הלילה. גם בלילה שאחריו וגם בלילה שאחריו וגם בלילות הבאים.

הבנתי שהתרנגולת, הגיעה לגיל ההתבגרות ואו..טו..טו, הופכת לגברת תרנגולת והתרנגול החכם שלי, מכריז קבל עם ועדה על היותו הגבר במשפחה ומודיע לכולם על השמחה המתקרבת.

אלא מה?

השכנים, צעקו חמס וקיללו את התרנגול בקול ואותי כנראה בשקט. הם ניסו לתפוס אותו, רצו אחריו כמה יחד, אך הוא חכם וממזר, הצליח להתחמק מכולם, ברח לתוך העיר וחזר כעבור זמן כשהכל נרגע.

ואני תמימה, במה אשמתי – איני שולטת בתרנגול והזמן יעשה את שלו, כולנו נתרגל.

המשך יבוא