הביצה והתרנגול

בארוחת הערב שלי במסגרת הדיאטה בדיאטהקלאב, אני יכולה לאכול ביצה. ביצה זו מנת חלבון חלבי וביום צריך לאכול 3 מנות חלבון חלבי.

בכל פעם שאני אוכלת ביצה, צפה ועולה לה בזכרוני תמונת התרנגול שאימץ אותי.

וכך קרה לו הסיפור-

יום אחד כשהתכוננתי לבחינות סמסטר, שמעתי בחצר ביתי עלים זזים. הסתכלתי מבעד לחלון ומול עיני עמד לו תרנגול צבעוני ויפה ובעזרת שתי רגליו הזיז את העלים בחפשו אחר אוכל (שמתם לב, הכל מסתובב לו סביב האוכל). הוצאתי לו קווקר וצירפתי כלי מלא מים כך שישבע וירווה.

ואכן התרנגול שבע ורווה וכל כך נהנה בחצרי שהחליט לאמצני כבעלת ביתו. אלא מה, טיפש הוא לא היה, נהפוך הוא, חכם ביותר. מעולם לא נתן לי להתקרב אליו, אלא רק עד כדי מרחק של מטר ולא עזר שום טריק והתחכמות שעשיתי.   בלילה הוא היה עף (כן! תרנגול יודע לעוף ושלי עף לגובה של 9 מטר) וישן לו בעמידה בין כפות התמרים היבשים של עץ התמר שהיה בחצרי.

במשך היום, היה יוצא ומטייל בחוצות העיר בה גרתי, עושה סיבוב או שניים, בודק את הסביבה וחוזר הביתה, אלי, עייף ומרוצה. שכנים סיפרו לי שראו אותו מטייל להנאתו, מנקר בחצרות הבתים ומפעם לפעם מעופף לו מחצר לחצר וממשיך בעיסוקיו.

עם הנץ החמה, בשעת בוקר מוקדמת ביותר, היה מכריז קבל עם ועדה על בריאתו של בוקר חדש ועל היותו הוא, מרכז היקום. השכנים בכו לי, אך אני הודעתי לכולם, שאיני יכולה לשלוט בו ומכיון שהוא זה שאימץ אותי, איני יכולה להפקירו.

כך התנהל הכל על מי מנוחות, עד שיום אחד, בשעה 5:00 בבוקר התעוררתי לקול קרקור צווחה של תרנגול ומשק כנפיים חזק. במהירות יצאתי מהמיטה החמה ורצתי לחצר, אך התרנגול נעלם כאילו בלעתהו האדמה.

חיכיתי יום לבואו, חיכיתי יומיים, חיכיתי שבוע, חיכיתי וחיכיתי ומי לא בא? התרנגול.

בליבי נפרדתי ממנו וחשבתי שאולי מישהו כבר העלה אותו על צלחתו כחלק ממנת החלבון הבשרי שבארוחת הצהריים שבדיאטה של דיאטהקלאב.

סיפרתי לכל חברי על התרנגול החכם והשווצתי במעלליו, אך ביכיתי את הפיכתו לז"ל.

יום אחד…..

המשך יבוא.