קראתי היום מאמר בעיתון הארץ בנושא מה זה "חיים" וכיצד הם נוצרו. בסוף המאמר מצוטט סיפורו של אטום פחמן בודד כפי שמספר אותו פרימו לוי, בספרו "הטבלה המחזורית" (הספריה החדשה, תרגום: עמנואל בארי) וכשקראתי זאת, ראיתי בדמיוני את גלגולו של אותו אטום פחמן העובר דרכי ומצאתי את הפתרון הבטוח והמהיר לדיאטה שלי.

וכך מתרחש המעשה: לפני תקופת מה, נעקר לו אטום פחמן בודד מפני השטח של סלע גירני, שם רבץ במשך מליוני שנים. מכת מעדר שילחה אותו אל משרפת הסיד, שם ניצלה באש ויצא דרך הארובה, מלווה בשני אטומי חמצן. במהלך מעופו נשם אותו, בז, שסחף אותו לריאותיו ופלט אותו במרחק מה, מעל מטע של קני סוכר. שם התמזל מזלו של אותו אטום פחמן, להתחכך בקנה הסוכר והוא חדר אליו ונקבע ע"י קרן שמש. מ"אטום כימי" הטמון בסלע, הוא הפך ל"אטום ביוכימי" המשובץ במולקולת הסוכרוז שנוצרה בתוך קנה הסוכר,  שבתהליך זיקוק הפך לסוכר שעורבב בעוגיות שאני כל כך אוהבת. מכאן, התגלגל האטום אל תוך גופי, למקומות נידחים של שומן נימוח ונעים ובדרך לא דרך הצליח לצאת לאויר העולם יחד עם נשיפותי. בדרך פתלתלה הוא חדר לתוך עץ ולרקבובית שנוצרה ממנו ומשם לזחל, לגולם ולפרפר שנוצר ממנו. הלוך ושוב, האטום עבר מעולם הדומם לעולם החי ובחזרה.

כשקראתי זאת, חשבתי לעצמי, על מסעות הפלא שעובר אותו אטום פחמן ועל כל המראות שצבר על העולם מבחוץ ועל העולם הפנימי שלי ושל כמותי וחשבתי לעצמי, מה היה קורה, אם אותו אטום פחמן, היה קצת בודד ואולי קצת יותר חברותי וכשנח לו לרגע או יותר בתוך גופי, היה מציע לכל חבריו המרכיבים את מולקולות השומן שלי, להצטרף אליו במסעותיו ברחבי היקום.

(לידיעה: מולקולות השומן בנויות מפחמן=C, מימן=H, חמצן=O)

ואולי, גם אני בתורי, הייתי צריכה להיות קצת יותר נחמדה ולעודד אותו לצרף למסעותיו עוד חברים מאטומי הפחמן שבמולקולות השומן שלי וכך היה "בא לציון גואל" ואני הייתי הופכת רזה, בלי מאמץ יתר. יודעת שאפשר לאכול עוגיות ועוגות, לרוב, כי בהן נמצאים אטומי הפחמן החביבים המספחים אליהם את חבריהם ממולקולות השומן שלי.

איזה כיף זה לרחף על כנפי הדמיון ולראות עצמי רזה, בלי דיאטה, בלי קבוצות תמיכה, עם הרבה עוגיות מסביבי, שוקולד, עוגות ובורקס לרוב. הבעיה שהעוגיות הן שיוצרות את מולקולות השומן המיותר שלי והבעיה היא שמולקולות השומן גם עוזרות לגדילה ולהתפתחות ואיני יכולה בלעדיהן והבעיה הגדולה ביותר, שאיני מכירה חוקר היכול לעזור לי להפוך פנטזיה זו למציאות.

האם אתם מכירים? שאם כן, אנא אל תשכחוני.

נ.ב. איני מבינה גדולה בכימיה ובביוכימיה, אז בבקשה, אל תדקדקו עימי בקטנות 🙂