שבת , 6:55, בוקר, אני בים.

שבוע שעבר רצתי כמעט 10 ק"מ. האם זו המטרה שלי גם היום? האם יותר או שאוותר לעצמי קצת?

נשמע מפחיד, נשמע הרבה, נשמע קשה.

טוב, אתחיל ואראה איך זה יתפתח. אולי רק 6 ק"מ? יוצאת לדרך, מפעילה את המוזיקה בנייד, בלי אוזניות, הן מציקות לי , ומקווה שאני לא מטרידה מדי את אלו שסביבי.
אחרי 400 מטר עוצרת. כואבת לי הרגל ואני משחררת את העקב. רצה באה מולי, מחייכת ושואלת "מה קרה?" עונה שכואב והיא ממשיכה.

מחממת מפרקים וממשיכה בדרך.

מחליטה שהריצה תהיה באיזי ושאהנה מהדרך. מסתכלת על הים, מדהים בעוצמתו

.

דברים שעוזרים לי בדרך: מטרות ביניים, אנשים מחייכים, הים, המוזיקה, הדרך
חושבת בריצה, איך הדרך דומה לתכנית.

להתמקד בדרך ולא רק בסוף, להנות תוך כדי. לשנות את התפיסה. זה לא משהו שצריך לעשות ולסיים איתו, זה משהו שכדאי להנות ממנו.

במקום לנסות לגמור את המרחק, מה שגורם לי להאיץ, להתעייף ולגמור את כוחותיי אחרי קילומטר , דווקא להאט, להנות מהדרך, לחייך לאנשים: זה גורם להם לחייך חזרה וזה נותן לי כוח.

אז ייקח לי קצת יותר זמן, אז מה.

בשלב מסוים אני מבינה שכבר כמה דקות לא חשבתי. פשוט רצתי. נתתי לגוף לעשות את שלו והמוח נח. דווקא נעים ככה. הלב פועם, הדם זורם, השרירים עובדים. אני מתאמצת ומרגישה טוב עם זה.

המסלול שלי הוא הלוך ושוב, ככה שאני בעצם מודדת את חצי המרחק. אחרי 3 קילומטר אומרת לעצמי שיש סיכוי שאגיע ל – 5 (כלומר בעצם 10) וממשיכה לי.
חושבת על הזכות שיש לי לרוץ לצד הים הכחול כחול הזה

אומרת לעצמי, שאם יהיה לי קשה, אחזור בהליכה ולא בריצה, זה מרגיע.

בדרך מסתכלת על רצים, פוגשת אנשים, מוכרים ולא, אומרת שלום וגאה בעצמי שאני כאן, רצה ליד הים, בשבת בבוקר.

אני עוברת את נקודת ה – 5 קילומטר וממשיכה עוד קצת. לא יודעת כמה בדיוק אבל זה לא ממש משנה. מסתובבת וחוזרת בריצה קלה. הדרך חזרה היא כבר אחרת, סופרת את יעדי הביניים המוכרים. ב – 500 המטרים האחרונים, כשאני מתחילה להתעייף ולהאט, פוגשת את המאמן ריצה עם חבר קבוצה נוסף. הם באים מולי ואומרים לי שלום ושהם מלווים אותי. בזכותם אני מסיימת את המרוץ כולו בריצה, במהירות ובחברה. הם ממשיכים לריצה שרק פצחו בה ואני ממשיכה ליום מלא סיפוק על הדרך

זה גם כוחה של הקבוצה.

המון אנשים רצים למרחק, זה נהיה פופולרי. לפעמים אני חושבת לעצמי, מה הסיפור הגדול, אז את רצה קצת, ויחסית לא ממש הרבה. אבל בשבילי, זו יכולת חדשה שפיתחתי ואני גאה בעצמי, ממש.

ספר: על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה (הרוקי מורקמי)