זהו סיפור אמיתי. באחד העיתונים נתקלתי בכתבה מעניינת. בגן חיות בהוואי, הוחלט לשפץ את כלובי האריות המוזנחים. העבודות התחילו בקצב מהיר, ולאחר מספר ימים, תוך כדי עבודה על פרויקט השיפוץ נתקבלה הודעה בפקס: "שלום, גן החיות של טוקיו, שולח לכם אריה זכר במתנה, נא אשרו את קבלתו". כמובן שמנהלי גן החיות בהוואי שמחו עד לב השמיים למשמע המתנה היפה, אך באותו רגע הם עמדו במצב מאוד לא נוח לקליטת אריה חדש. לאחר דיונים, הוחלט לקבל את המתנה, ולשכן אותה באחד הכלובים הישנים, שעדיין לא נעקרו, לזמן של שלושה שבועות, עד סיום עבודות השיפוץ.

האריה הגיב בתוך הכלוב באופן אלים ביותר. הוא שאג והתפרע, התנפל על סורגי הכלוב, והעובדים פחדו שהסורגים יישברו מהעוצמה של האריה. אולם אט אט החלו החששות להתמוסס, כי האריה הפחית את שאגותיו באופן דרסטי, עד שקשה היה לתאר, שבכלוב הזה, יומיים לפני כן, היו שאגות אדירות מלוות בהתקפות אמוק על הסורגים. במשך שבועיים וחצי, כל פעילותו של האריה הסתכמה בצעידה מן הקצה האחד של התא עד לקצהו האחר, מרחק של ארבעה צעדים קדימה, ארבעה לאחור וחוזר חלילה. לבסוף, השיפוצים בגן החיות הסתיימו. הגיעה השעה להעביר את האריה למקומו החדש,  שאיננו כלוב, אלא שטח ירוק ונעים ובעל מרחבים המתאימים לחיה מכובדת כמו אריה. העובדים פירקו את סורגי הכלוב הישן, והמתינו לתזוזת האריה לכיוון המרחבים הנפלאים, שידם טרחה כל כך לבנות עבורו.

למרבה הפלא, האריה המשיך בשלו, בשקט, לצעוד ארבעה צעדים קדימה, ארבעה לאחור, ולא עניין אותו אם הסורגים סביבו נפרצו, או לא. הוא נשאר בדלת אמותיו, ללא צורך או רצון להתמזג עם מרחבי הטבע. לאחר יומיים, האריה איבד עניין גם באוכל ובמים, ולבסוף נמצא מת. הסיפור הזה בגלל שהוא אמיתי ובגלל שזהו אריה, "מלך החיות" החזק, נגע ללבי. אם האריה החזק נשבר מכך שלקחו לו את החופש, את המרחבים והאפשרויות הבלתי מוגבלות של הטבע, אני הרגשתי שמזמן מזמן כבר ויתרתי על המרחבים האלה, על האפשרויות שהעולם מציע לי. אני חושב ששמתי על עצמי כלוב ובתוכו אולי הייתי מוגן לכאורה, לא מסתכן, אבל גם האושר שלי היה מוגבל בגודל של קופסת גפרורים.

כאשר א' לא אוכלת מנה מותרת והיא אומרת "לא הגיע לי השבוע", היא נכנסת מרצון לכלוב שאיננו, היא מענישה את עצמה ולא רוצה להבין שהמנה המותרת איננה פרס על התנהגות טובה, אלא המנה המותרת היא חלק בלתי נפרד מהתכנית, שמטרתה בין היתר לחנך אותנו לגבולות, לתכנון ולהתארגנות, ולהשאיר אותנו עם נשימה ארוכה ועמוקה עד לשבוע הבא מבלי שניפול ונישבר. היא לא מבינה שכאשר היא מענישה את עצמה עם אוכל או כאשר היא נותנת לעצמה פרס בצורה של אוכל, היא בעצם כבולה לאמונות ותפיסות שאוכל זה עונש או פרס, תפיסות שמשאירות אותה בתוך הכלוב, הכלוב שהיא יצרה.
כאשר ר' שובר את תכנית האכילה שלו בגלל שהוא בשלב של שינוי בחייו, עבודה חדשה, למודים וכו' – ר' מכניס את עצמו לכלוב שאיננו. הכלוב של ר' הוא לחזור להרגלי האכילה הלא נכונים שלו כאשר הוא בלחץ, בחרדה מהעומד לקרות כתוצאה מהשינוי.
בכל פעם שאנחנו מתנהגים על פי תבניות שהותבעו בתקופות מוקדמות של חיינו, אנחנו נמצאים בכלוב שהמצאנו לעצמנו. אנחנו מכניסים ערימות שוקולד אל בית הבליעה שלנו בכל פעם שמישהו עוזב אותנו, נוטש אותנו, כמו שההורים שלנו הלעיטו אותנו בקוביות השוקולד כשהרגשו נטושים, עצובים, בודדים וכואבים. והרשימה הזו יכולה להתארך עוד ועוד.

כן, לצערי, הרבה פעמים במהלך היומיום אנו מרגישים בתוך כלוב, כמו אותו אריה, למרות שהכלוב הזה כבר מזמן איננו. האפשרויות העומדות בפנינו הן רבות יותר מאלה שהיו לנו כשהיינו בני שלוש וארבע. מילת המפתח היא בחירה. יש לנו אפשרות לבחור להישאר בכלוב, ויש לנו אפשרויות לבחור לצאת מהכלוב.

בעבר, אנשים שרצו להשתחרר מהכבילות למוכר, לחומרי, היו עולים על הר גבוה, או מעפילים לראש מגדל, יושבים עם הגב לשמש ומשקיפים לשמים העמוקים. ההתבוננות במרחבים מלמעלה הביאה את האדם להרחיב את התודעה שלו ולראות את התמונה הכוללת, את הכדאיות  של היציאה מהכלוב הדמיוני ואת  המחירים הכבדים שהוא משלם בתוך הכלוב הזה.

תוך כדי חזרה ברגל מפגישת הקבוצה שלי אני קולט כמה חשובה לי הקבוצה. בלי הקבוצה הזאת אני כלום. לא! אני לא אקח אפילו ריבועית מהדבר המרובע ההוא! אני ממשיך ללכת למרות שאני עייף, למרות שלא היה לי רגע דל במשך היום, חשוב לי ללכת, לפלס את דרכי אל המטרה שלי, גם אם אני נראה למישהו כמו אידיוט. לא אכפת לי. אני ממש יכול לראות  את עצמי מוציא רגל אחת, מהוססת, מהכלוב שלי, ממשש עם אצבעות הרגליים את הצד החיצוני של הכלוב… מממ.. לא רע הבחוץ של הכלוב שלי. זה בהחלט שיא היום שלי. מאוחר יותר, בבית, אני נח, צופה ב"מרוץ למליון", חושב. לחם קל. כפית אבוקדו. מכנסיים מידה 48. מחמאות. נסיגה. עצירה. התקדמות. תקיעות. מסביב אנשים רזים אוכלים באגטים ופיתות עם שווארמה תורכית. שיאכלו. לחם קל, ביצה קשה. עגבניות שרי. מים, שתיתי היום?