ההשמנה היא מחלה מעצבנת וערמומית. היא מתגנבת מכל סדק אפשרי ומנסה לחזור ולהיכנס.

היא מוצאת כל כך הרבה תירוצים ומסכות. לפעמים כאלו שאנחנו מזהים, אבל גם כל כך הרבה דרכים שקשה לזהות.

 עייפות זו הדוגמא הקלאסית, השער האחורי המפורסם ביותר של ההשמנה. אבל יש עוד כמה יותר נסתרות. הלקאה עצמית היא גם דלת. אבל הדרכים הערמומיות ביותר הם אלו שבאמת קשה לזהות ולשייך להשמנה. הדרכים שבהם אנחנו נופלים אפילו בלי להבין שזה קורה, ואני מניחה שאצל כל אחד זה עובד קצת אחרת. מאוד קשה לשים את האצבע בדיוק על הנקודה אבל זה שם..

קצת כמו עלוקה – קודם מאלחשת את המקום ואחר כך תוקפת, בלי שתרגיש בכלל, ואחר כך נשארים עם עיגול של דם… כמה מתסכל. כמה כוח צריך כדי לא להתיאש ולהמשיך להתמודד יום אחרי יום.

איזה מזל שאפשר להתחיל כל רגע מחדש J