אתמול לא שתיתי מספיק מים. לא שתיתי מים כמעט בכלל, בקושי קפה.
גם לא אכלתי ירקות בכלל.
אפילו שבמקרר חיכה מרק ירקות לא רע בכלל, מלא פלפלים אדומים ומתוקים, סלט כרוב חתוך …
הייתי נורא עייפה
ובערב הלכתי לישון עם הרגשה מחורבנת. למה? כי כל היום התפזרתי – אכלתי שטויות, קצת פה קצת שם. בלי דרמה גדולה אבל בסך הכל לא משהו ובעיקר – ממש לא תוכנית.
ובלילה לפני השינה הרגשתי ממש ממש זיפת. כעסתי על עצמי. איך אני עושה את זה לעצמי. מה זו היהירות הזו, שאני מרשה לעצמי ככה לוותר. אז מה אם אני בשמירה. הרי כבר הוכחתי שאני גם יודעת לעלות. וזה כבר כמה ימים כאלו, לא רק יום אחד.
נתתי לעצמי כמה דקות עם הכעס ומספיק.
החלטתי שאני נאספת בחזרה. מתחילה את הבוקר באימון בים – מזל שיש קבוצה גם שם… בערב יש שקילה בקבוצה ורק נשאר לי לסדר את הארוחות ולהנות מהאוכל הטעים שלי.
בקיצור הכל בראש. נתחיל בשתי כוסות מים בבוקר. אחר כך שאר היום נראה כבר אחרת לגמרי. ומה שהכי חשוב זאת ההרגשה בלב כשאני הולכת לישון! היום אני ארגיש אחלה!