השבוע הבטחתי לעצמי שאני מפצה את הגוף שלי על הסוף שבוע. הייתה לי נפילה מהגרועות ביותר, ופשוט לא הפסקתי לאכול כל הסוף שבוע. נכנסתי למוד כזה של "מה זה כבר משנה" ופשוט התעלמתי מכל המטרות שלי, כאילו לא קיימות. תזונה נכונה, אורח חיים בריא, דף חדש. הרגשתי שהכול יורד לטמיון במילא אז מה זה כבר משנה. כבר שכחתי כמה אני רוצה לרדת במשקל וכמה שעודף המשקל מפריע לי. לא פלא, נמנעתי מלהסתכל על עצמי ולא נתתי לעצמי לעבור ליד מראות. כי ידעתי מה אני אראה שם. זה היה מדכא במיוחד. כל השבת רק חיכיתי לראשון. גם ידעתי שתחילת השבוע תאפס אותי ואני אוכל לצאת ממעגל הקסמים הזה של אכילה-אשמה-עוד אכילה. וגם גיליתי שבעצם אני כבר מחכה בכליון עיניים לפגישה של קבוצת הרזיה. זאת נהייתה באמת קבוצת תמיכה בשבילי. לא רק כי הבנות עוזרות אחת לשנייה עם מתכונים של דיאטה ותפריטים, אלא בעיקר כי אפשר לחלוק את הקושי ולספר על כל הנפילות בלי שאף אחד ישפוט אותך. כשאת מספרת סיפור כזה, על הנפילה של הסוף שבוע, לבחורה שאת יודעת שעברה את זה כבר בעצמה… זה אחרת לגמרי. בטח אחרת מאשר לדבר עם איזו רזונת, אפילו אם היא החברה הכי טובה שלך, שמהנהנת באהדה (שלא לומר רחמים) על כל משפט אבל לא באמת מבינה על מה את מדברת. היא פשוט לא מבינה למה אי אפשר לסתום את הפה לחמש דקות, לאכול רק חסה חמישה ימים ולרדת במשקל כמו שצריך.
עשינו שבת אצל חמי וחמותי. חוץ מזה שאני מתה על האוכל שחמותי מבשלת, היא האלילה שלי במטבח, אז חוץ מזה תמיד כשאני מתארחת אצלם אני מרגישה בנופש. חמותי לא נותנת לי לנקוף אצבע, הילדים תמיד עסוקים – או שהם משחקים עם הבני דודים או שיש כבר מי ששומר עליהם – ואני מוצאת את עצמי רובצת, אוכלת ומרכלת עם גיסתי. זאת כבר בדיחה אצלנו, איך משמינים מסוף שבוע אחד שם וכמה שקשה כל היום לנוח ולאכול. הפעם החלטתי גם להביא אוכל. תמיד כשאני שואלת אם להביא משהו חמותי אומרת שלא צריך ובסוף אני מביאה רק יין או עוגה. הפעם התחכמתי. אמרתי, אני אביא תוספות שבטוח לא יהיו, דברים שחמותי לא מבשלת אף פעם. לקחתי כמה מתכונים דיאטתיים ובריאים מהבנות בקבוצת הרזיה וסיננתי אותם לפי מה שיש סיכוי שיאכלו. בסוף הבאתי סלט קינואה וקיש בטטה. ועוגה כמובן. ממש לא לפי מתכון דיאטתי אבל אני תמיד מביאה עוגה והבטחתי לעצמי לאכול רק פרוסה אחת ממנה. ובאמת אכלתי רק פרוסה אחת. אבל אחר כך "יישרתי" את העוגה איזה מאה פעם עד שבקושי נשאר ממנה משהו. זאת ממש מחלה