אני נמצאת כיום בשיאה של דיאטה המקיפה והרצינית ביותר עשיתי מימי חיי, וזה לא שלא ניסיתי – ניסיתי עשרות פעמים, אבל עכשיו זה אחרת. טוב, זה לא באמת חוכמה – עכשיו זה אחרת גם ובעיקר מפני שהדיאטה הזו היא ממש קריטית לחיים שלי – עברתי לאחרונה ניתוח ואני חייבת להרזות משמעותית ולשנות את אורח החיים הכללי שלי על מנת לא לסכן את בריאותי. אבל עדיין, כיף ליהנות מהדיאטה המוצלחת ביותר שלי עד כה.
סטומה שהרופאים עשו לי בניתוח האחרון שעברתי עדיין שם ולא כל כך נעים איתה, אבל הכול נראה כמו שטויות אחרי שאת מבינה שהחיים שלך היו בסכנה וקיבלת אותם שוב במתנה. עכשיו אני לא מתלוננת גם לנוכח סוגי חבישות חוזרות ויומיומיות של אזור הסטומה וגם כשיש לפעמים כאבים. אני מרגישה כמו בן אדם חדש – בן אדם עם ייעוד.
אחת הבעיות הגדולות שלי עם הדיאטה הזו (למרות שעד כה היא מוצלחת בטירוף) היא ארוחות משפחתיות. אין לי בעיה להרגיל את עצמי לא לאכול דברים מסוימים שאני מאוד אוהבת (אלוהים, אני כל כך מתגעגעת לשוקולד פרה…). הבעיה האמיתית שלי מתחילה כאשר יושבים כולם מסביב לשולחן ואנשים סביבי מתחילים לבלוס בהנאה מאכלים שפעם היו אהובים עלי במיוחד, וכיום אסורים עלי במיוחד. אז נכון, בעלי למשל מתחשב בי ואוכל כל מיני מאכלים מפתים ואסורים רק כשאני לא בסביבה – הוא פשוט נשמה טהורה… אבל הילדים שלי לעומת זאת זה כבר סיפור אחר לגמרי. הם עדיין קטנים מדי בשביל באמת להבין מה קורה ולהתחשב בי בצורה הזו (ואני לא מאשימה אותם חס וחלילה – הם רק ילדים), וזה ממש קשה כשהם מוצאים את הממתקים שלהם ומתחילים לבלוס אותם כשאני מזילה ריר אחרי שלא הכנסתי שוקולד לפה במשך יותר מחודשיים! (אף פעם לא האמנתי שאני אוכל לומר כזה משפט בכנות. כנראה תמיד יש פעם ראשונה…).
אז אלו הן נקודות השבירה, או הכמעט שבירה שלי. ארוחות משפחתיות עתירות קלוריות וזמן איכות עם הילדים שהופך למייסר במיוחד לפעמים.
אבל אני מניחה שזה מחיר נמוך יחסית לשלם על המתנה האדירה בה זכיתי – הזכות לחיים מחודשים, והפריבילגיה להתמיד ולהצליח באופן חזק כל כך בדיאטה. קבוצת הרזיה כולה תומכת נורא. כל פגישה איתם מחזקת ומשמחת אותי. אני חוזרת הביתה עם חיוך ענקי על הפרצוף, חיוך שלא יורד אפילו כשהילד המתוק שלי מוציא חפיסה של שוקולד קינדר ושואל אותי – "אימא, רוצה קצת?"…
אני מקווה שזה ימשיך ככה ושאני באמת אעמוד ביעד שלי לשנה הקרובה. בינתיים זה נראה טוב, ואני אפילו מקדימה קצת את התכנית שהכינו לי, אבל אני מנסה לייחס את זה להתלהבות של ההתחלה ולשמור על הראש ממוקד במטרה. אם זה ימשיך ככה, הדיאטה הזו תהיה הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי…