חתונה!!

החבר שלי הציע לי נישואים.. וזה היה בטוח אחד הרגעים היותר מרגשים שחוויתי.

טיילנו בגליל. עצרנו בפארק גורן. ירדנו בשביל עפר, צבוע באבן חומה אדומה. מסביבינו הרי הגליל, מרשימים בגודל ובעושר ירוק. עצרנו ליד עץ אלון, עצרנו ליד קוצים סגולים. באחד העיקולים ראינו את מבצר מונפור, יוצא מהסלע כאילו הוא עלה יחד עם ההר ולא נבנה באבן, בידי אדם. הקשבנו לוואדי, ניסינו לנחש אם זורמים מיים בנחל. קיווינו שכן, אבל הכנו עצמנו לאכזבה למקרה שלא. אמרנו שסוף הקייץ, ובטח המיים של האביב כבר התייבשו.

אבל לקראת סוף הירידה פיכפוך המיים היה כבר ברור ואי אפשר היה לטעות בו. ובאמת, מאחורי סבך ירוק, נגלה נחל כזיב, שופע מיים. מייד הנחנו את התיק, חלצנו כפכפים ונכנסנו למיים.

מיים קרים.

אלף גווני ירוק מסביבנו. שמש משחילה קרניים בין ענפים.

היה מן שקט של יער סביבנו. יער שזורמים בו מיים, ויש בו חיים.

אפי התיישב לידי, והשתנתה הבעת פניו, וראיתי משהו בתוכו שעולה, ומרעיד את הגרון.. והעיניים שלו ליטפו אותי, והלב שלו אמר לי, שהוא אוהב, המון, ורוצה שנחייה יחד ונזדקן יחד ונקים בית יחד… שמעתי את המילים ולא יכולתי לנשום ממש עד הסוף.. התחבאתי לרגע בתוך אפי, בין הידיים שלו, ולא האמנתי למילים.. הן לא ממש נקלטו אפילו שהיו ברורות כלכך.

לפני שבוע או יותר, סידרתי את הבית, אספתי בגדים לכביסה. אני מרוקנת כיסים לפני שמכבסת והיה שם פתק, קבלה על קניית טבעת.. אז ידעתי שהרגע יגיע. לא ידעתי מתי. ולא ניסיתי לנחש כדי שכשיגיע הרגע כן אהיה מותפעת.

ובאמת, יש איזה הבדל מוזר בין לדעת שמשהו מגיע, לבין לחוות אותו כשהוא באמת שם.

אפי הרים לי את הראש, ושאל בחיוך אם אענה לו… הלב שלי היה בכזאת גאות של אושר שבעצם רציתי לרוץ במעלה ההר ולספר לכל העצים והדגים והציפורים שאני הכי מאושרת… המילים יצאו בלי שיצליחו לשקף את השמחה, ואמרתי, כן, כן, ושוב כן..

הטבעת היתה בתיק של אפי שבתוך האוטו. מה שחילק את ההצעה לשני חלקים, ונתן לי זמן לעכל ולנסות באמת להבין מה קורה…

טיילנו בנחל. הגענו לבריכה קסומה, מוקפת ירק ועצים. בראש עברו לי מיליון מחשבות.

אחרי טיול בנחל עלינו חזרה לרכב. אפי לקח את הטבעת, ונסענו למצפור שצופה ישירות על המונפור. שעת שקיעה. הכל נצבע אדום.

ואז קיבלתי את הטבעת. וממש התרגשתי. "ממש" נשמעת מילה ממעיטה כאן.. הטבעת נראת כמו עין וחשבתי על המבט של אפי. והיא גם נראת כמו שניים שמחבקים ביניהם משהו שהם יצרו יחד. כל פעם שאני מסתכלת על הטבעת – מאז שקיבלתי אותה – הלב קופץ לי ומחסיר פעימה.

אנחנו בהתרגשות של ההכרה שהחלטנו לבנות בית יחד. ומתחילים לדבר על תאריך ומקום.

אנחנו נתחתן באביב, באפריל. זה משאיר לי 7 חודשים לרזות

עכשיו אני מידה 44-46. הייתי 46-48 כשהתחלתי את התוכנית.

אני רוצה להיות מידה 42 באפריל.

ואני אצליח!!!! המוטיבציה בשמיים!!

איזה כייף….