בקבוצות התמיכה יש מין חוק בלתי כתוב שאסור להזכיר מאכלים אסורים. ואם במקרה מישהו פולט שם של מאכל כזה (תוך כדי שיח רלבנטי) מיד המנחה נוזפת בהומור במשתתף הסורר, והקבוצה כולה מחייכת בצורה מבוישת כמו חבורת תלמידי תיכון שנתפסו בהעתקה, נבוכים ומתביישים, ממהרים להגיד "סליחה, לקחתי קוביה קטנה מהשחור", במקום פליטת הפה "לקחתי קוביית שוקולד".

וכך נוצר "מילון של שמנים" שכולל את הביטויים הבאים:
קוביה קטנה מהשחור – קוביית שוקולד
משולשים קטנים – בורקסים
עיגולים קרים – גלידה
ועוד… כיד הדמיון הטובה.

כשנכנסתי לתוכנית מאוד אהבתי את המבנה שלה. כי בשבילי "התוכנית" בנויה משלושה מרכיבים: תוכנית האכילה, פעילות גופנית והשתתפות בקבוצת תמיכה.
שלושת המרכיבים האלה הם הגיוניים ומשתלבים ותלויים זה בזה כדי להצליח בתוכנית של דיאטה-קלאב. תוכנית האכילה היא מסגרת שמלמדת אותנו לרדת ולשמור על המשקל, לאכול מאוזן ובריא ולהרגיש שבעים. הפעילות הגופנית תורמת לירידה באחוז השומן בשתי צורות עיקריות: על ידי הגברת חילוף החומרים הבסיסי (BMR), ועל ידי שריפת קלוריות מוגברת באמצעות הפעילות הגופנית. לעומת זאת, ההשתתפות בקבוצת התמיכה מתמקדת בחיזוק הצד ההתנהגותי של הרגלי אכילה, בתמיכה רגשית ובדיאלוג שמטרתו להגדיל את המוטיבציה של המשתתפים להצליח.

היום אני רוצה לדבר על ההגזמה בשימוש ב"מילון של השמנים". כשאנחנו אוסרים על עצמנו לבטא את המילים האסורות, אנחנו בעצם לא עושים תהליך נכון של שינוי התנהגותי אמיתי. אני חושב שמצד אחד, אין צורך להגזים בתיאורים עסיסיים שיעלו לנו את החשק – אבל מצד שני, חשוב שנלמד לדבר רגיל, בלי איסורים מיותרים, שנגיד "קוביית שוקולד" כשזה לעניין, או שמי ששבר את התוכנית בגלל שוקולד ורוצה לומר בקבוצה "זללתי חפיסת שוקולד והרסתי לי את התוכנית השבוע" למשל, זה בסדר. מה שישנה את התנהגותו זה לא אי השימוש במילה "שוקולד", אלא זה היכולת שלו, למרות השוקולד, לעשות בחירה אחרת ונכונה לעצמו ולבריאותו, יותר משוקולד.

אני מבין מאיפה זה מגיע. זה מגיע מפחד. כמו שלא אומרים את המילה "סרטן" כשמדברים על מישהו שחלה במחלה, אומרים "המחלה" . אבל לי אישית חשוב לעשות תהליך עמוק ושורשי יותר מבחינה נפשית, ולהתמודד עם כל הפיתויים כפי שהם, בלי להסתיר אותם מאחורי שמות אחרים, אלא לעמוד מולם, להגיד אותם בקול, ולבחור את הבחירות הנכונות באמת, ופחות להתעסק בקטנות.

כי עבורי התוכנית אינה סמנטיקה, התוכנית היא משהו כולל וגדול יותר מהאיסור להגיד "קוביית שוקולד".  התוכנית עבורי היא בין היתר גם ההצלחה שלי להגיד "היום בחרתי לאכול פרי, או ירק, במקום שורה של קוביות שוקולד".