כבר כמעט שבוע אני חולה. תפסתי איזה וירוס בטן, לפי דעתי אני יודעת בדיוק איפה חטפתי את זה, אכלתי עם חברה ביפנית החדשה באבן גבירול היה זול והכול אבל שתינו אמרנו שהסשימי לא נראה טוב (מה שכמובן לא עוצר פרות מטומטמות כמונו) ושתינו חטפנו קלקול קיבה. כמובן שהיא עם הקיבה החומצית שלה למחרת כבר חזרה לעבודה ואני כבר שבוע חזק בהקאות ושלשולים. דווקא הבוקר הרגשתי קצת יותר טוב (באופן יחסי) אז נטשתי את התה הירוק לטובת הקפה ההפוך שכבר שבוע פנטזתי עליו.

נראה לי שאני וגיל כבר לא, כמו שאומרים. הוא דווקא בא לטפל בי ביום הראשון אבל אז הוא יצא בכמה הערות מגעילות במיוחד על דיאטות ועליי והייתה ממש סצינה דוחה כמו איזו אופרת סבון של אבי ביטר, אז נראה לי שזהו. ראיתי אותו ליד הקפה ולא אמרתי כלום. לפי דעתי הוא קצת אכל את הלב, הוא עמד שם עם איזו מלצרית עקומה וניסה בכל הכוח להיראות משועשע אבל קלטתי עליו שהוא די מוזנח וגלמוד. האמת שהמחלה הקפיצה את ה דיאטה באיזה עשר רמות בלי כוונה, אני נהיה לי ממש הרואין שיק כזה מכל ההקאות ומזה שלא הצלחתי לאכול כמעט כלום איזה שבוע, אבל תכלס לא שווה את זה כל הסבל. זה נכון שכשחולים אין בכלל השראה אבל ה "תזונה נכונה" שלי הפכה לתפריט של דוגמנית, כמעט שבוע אכלתי אורז לבן ופריכיות ושתיתי תה ירוק. עוד בהתחלה המתקתי את התה בסוכרזית אבל השכן אמר לי שאני חייבת קצת קלוריות אם אני לא רוצה פשוט להתמוטט אז התחלתי להמתיק בדבש ודי התמכרתי לזה.  

יש לי עדיין קצת עיגולים שחורים מסביב לעיניים אז אני הולכת על המראה הגותי ונראה לי שאני כבר יכולה לפרגן לעצמי איזו יציאה לעיר.

לא נעים להודות אבל הדיאטת מחלה הזו עשתה לי משהו די טוב, התרגלתי לא לאכול כמעט כלום ואני ממש נראית טוב, תפסתי את עצמי מסתכלת על ההשתקפות שלי בחלונות ראווה כמו איזו ילדה מתלהבת ואין מה לומר נהייתה לי טליה ואפילו התחת נראה טוב. ולא במפתיע פגשתי בחור. הוא נראה חמוד והוא לומד תזונה!!!

אני מזכירה לעצמי כל הזמן לא להתפתות לעניין הזה של לאכול בכמויות מזעריות, ומנסה עדיין למשוך את הדיאטה לכיוון של יותר אוכל, יותר בריא, באיכות יותר טובה (ופחות משמין מן הסתם).  חוץ מזה שמתי לב שמספיקה לי ארוחה אחת גדולה ביום. כל השאר זה נשנושים כאלה – קפה עם איזו פרוסה, קצת פירות מיובשים, פרוזן יוגורט, פרישייק. מתה על פרי שייק! אני יכולה לחיות על זה, ואם אני מוסיפה גם קצת חלב ואגוזים וכאלה, זה בכלל כמו ארוחה ומחזיק אותי לכמה שעות טובות.

הבעיה שהפסקתי כמעט לגמרי להתעמל. כשהייתי חולה היה לי תירוץ, אבל עכשיו…