יום 10, די נשבר לי, גם כולם מתייחסים אליי כאילו אני איזו פריקית שנפלה מהירח וגם איזו ילדה מסריחה פתאום קראה לי "שמנה". והמעצבנת הזו אפילו לא יודעת מה זה עשה לי. אני לא ממש מצליחה עם כל עניין ההשראה, ואני כל הזמן תקועה בלופ הזה של מה לאכול בזמן שאני מחפשת מה לקרוא. וחנויות ספרים – זה המקום עם הכי פחות השראה בעולם! בעיקר כל החנויות יד שנייה האלה באלנבי, שהמוכרים שם הם גלמודים בני גלמודים, שמחזיקים מעצמם איזה עילוי ספרותי בלתי מוכר. ועד שהם לא גורמים לך להרגיש קטנה (כאילו שזה לא מספיק שאת מרגישה שמנה ומכוערת), הם לא מרוצים. ובאמת הסנוב הזה, חצי שעה נתן לי איזו הרצאה על איך שכל הרומן-רומנטי זה בכלל לא ספרות, ובטח שזה לא יביא לי השראה, ושאני חייבת להתחיל עם הקלאסיקות. והחצוף הזה, עוד מלמל מתחת לשפם שאם גדול עליי דוסטויבסקי, אולי אני צריכה להתחיל עם משהו יותר קריא כמו המינגוויי. יאללה, עוד אחד בלי חיים.

וגם אלנבי הזה, חתיכת חור אפור ונטול כל שמחה ואין בו שום מזון לנשמה. לפעמים נדמה לי שהאנשים האלה, כל האפסים העלובים השמנים של אלנבי הם כל כך מסכנים. הם אפילו לא מסוגלים להבין מה זה אומר השראה. ניסיתי לדבר עם איזו פקצה על זה והיא ישר התחילה עם כל הזיבול מוח הניו-אייג'ים של אורח חיים בריא והרגלי תזונה נכונה וכולה ממותה של איזה מאה קילו עם זיפים ושקיות ניילון. הבעיה שאין זוהר בחיים האלה של שמנות וזה לא משנה לאף אחד אם את מעניינת כי קודם כול את שמנה.

אני יודעת שבדיאטת כסאח האחרונה שלי (לפני איזה שלוש שנים) כבר נראיתי ממש טוב ואפילו חגגתי עם איזו חברה והתלבשנו על שני ערסים לייט עם מלא פוזה והיא די רגילה בסך הכול, הפנים שלה איכשהו בסדר, היא נמוכה ויש לה מין רגליים קצרות וגוציות אבל היא רזה ממש, על גבול האנורקטית (וגם קצת מעבר לגבול). בסוף שני הדפוקים האלו הלכו איתה והיא עוד סיפרה לי על זה כאילו שזה מעניין אותי כל הזיונים המגעילים שלה. ואני סתם חזרתי שיכורה לבד והרגשתי שמנה כמו תמיד.

היחידות שאני באמת מקנאה בהן זה כל הרזות האלו שיושבות בדשאים של האוניברסיטה ולא חושבות בכלל על דיאטה או על אוכל פשוט כי יש להן יותר מדי דברים בראש. וגם באלה המאוהבות. דיאטת אהבה זה אחלה. בהתחלה חשבתי שזה הכי בשבילי אבל כנראה שאני לא בנויה לזה. כי הבעיה בדיאטה מהסוג הזה שאמנם את לא עסוקה בחישובים של קלוריות, ובעצם בשום דבר חוץ מהאהבה עצמה, אבל כשזה נגמר… נו, זה כאילו מישהו גם משך לך את השטיח מתחת לרגליים, גם נתן לך סטירה וגם קרא לך שמנה, ועכשיו כל מה שבא לך זה גלידה עם קצפת.