ערב חג, יושבים כולם יחד. והשולחן מלא בכל טוב. אני מתחילה עם החלטה בלב שאני דובקת בתוכנית… ובשלב מסויים ההחלטה הזו קצת נעלמת… אולי משהו באווירה והיין והריחות..
לא זנחתי את עצמי לגמרי. ומצא חן בעיני שהמארחת עזרה לי לשמור, והרחיקה ממני כל מני דברים טובים שבאמת לא רלוונטיים לתוכנית.
טעמתי מהכל. הייתי בשליטה אבל כשאעלה על המשקל ביום ראשון אני בטוחה שהמחוג יראה עליה. אם רק אשאר אותו הדבר בלי עליה זו תיהיה הפתעה טובה אבל אני בספק.
היה רגע מסויים שאמרתי לעצמי שאם שבוע אחד אשאר במקום או אעלה קצת זה לא נורא… בשבועות שאין חגים יותר קל לשמור על התוכנית.
מה שהיה פחות טוב מצידי זו המחשבה הישנה והמוכרת של "אם כבר אז כבר"… למחרת ראינו סרט אצל המשפחה והסתובבו עוגיות בסלון.. ובראש אמרתי לעצמי "במילא אתמול לא ממש שמרתי על התוכנית.. אז יאללה".. זו מחשבה הרסנית שהשתמשתי בה הרבה כשלא הייתי במסגרת ..
החלטתי עם עצמי.. שזה שמדי פעם טועמים ממשהו שלא בתוכנית – זה בסדר. אבל אני לא מרשה לעצמי יותר להשתמש בוויתור הזה של "אם כבר אז כבר".. כי אז חריגה קטנה מהמסגרת הופכת לנפילה מחוסרת שליטה…
יש עוד שלושה חגים החודש, אני אתרגל שליטה כשהם יגיעו..
בהצלחה לכולנו..