ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

יום שכזה

פורסם ביום 2-9-2010, בשעה 19:49 ע"י אחת משלנו

היה לי היום יום קשה

לא בתוכנית, בחיים. דווקא ציפיתי להיום כי היו בו לא מעט ארועים שחיכיתי להם. אבל הבת שלי חולה ולא ממש ישנה בשני הלילות האחרונים. אתמול הבן חזר לגן והשבועיים האחרונים של אוגוסט בהחלט היו מתישים. שעתיים בדרך הלוך, קצת ניווטים וטיולים בארץ ולא היה לי כוח…

באמת מתיש האוגוסט הזה, אולי טוב שהוא כבר נגמר.

אבל יש ימים כאלו.

בבוקר אישה יקרה לי מאוד אמרה שכדאי לי להתחיל לרקוד כי אני מאוד עצורה.

מצאתי את עצמי בדרך הביתה לבד באוטו מהרהרת על הקושי היום ולמה הוא הגיע. במחשבות נדדתי למי אני ומה עבר עלי וגם על המשפט מהבוקר. חשבתי שכנראה שזה נכון ושאני עצורה, אבל לא תמיד הייתי ככה.

בעודי במצב רוח הגיגי שכזה ובמהלך איזה חשבון נפש וסיכום שנתי הבנתי מה שכמה חברות אמרו לי מזמן – עברתי כמה דברים מאוד מטלטלים בשנים האחרונות. החיים הכניסו לי כמה בוקסים רצינים בבטן. תמיד עשיתי כל מה שיכולתי להישאר אופטימית ואם לא אופטימית אז חזקה, ואני חושבת שהצלחתי. חלק מזה בזכות העובדה שלא נתתי לעצמי להרגיש את הכאב עד הסוף ומיהרתי להתמודד עם האתגר הבא. אבל כל בוקס כזה סגר אותי ועצר אותי עוד קצת. באחד מהמקרים איבדתי את היכולת המופלאה שהיתה לי לבכות בחופשיות. הגוף שלי למד לעצור את הבכי, כי הייתי צריכה להיות חזקה בשביל אחרים. עד היום לא שיחררתי לגמרי (זה לא שאני לא בוכה, אבל זה הרבה יותר קשה) והיכולת הזו לבכות בכי טוב ומשחרר ממש חסרה לי.

אני חושבת גם שהחיים נתנו  לי הרבה מתנות, לא אחד תמורת אחד אבל בהחלט יש לי את החיים שהייתי רוצה. הבן זוג המדהים שיש לי ואני אוהבת כל כך, הילדים שאי אפשר אפילו לתאר במילים כמה אני אוהבת ושמחה שבחרו בי, הבית שלי הפיזי שמשמח אותי כל כך ועוד הרבה דברים שבאמת עושים אותי מאושרת ושמחה.

כשעשיתי חשבון ראיתי איך כל מתנה ש"קיזזתי" עם מכה עזרה לי לרדת בחזרה במשקל. כשהכרתי את בעלי האהוב – הצלחתי לרדת את מה שעליתי כשנפרדתי מההוא ששבר לי את הלב.

כשעברתי לבית משלי – ירדתי כמה שנים של תסכול מדירה קטנה, רחוקה ומדכאת

וכשהתינוקת הקטנה שלי נולדה – טוב עכשיו הצלחתי להגיע כמעט למשקל הרצוי. תיקון לכמה וכמה טראומות

יש עוד כמה שאלו אבל לא נפרט…

זה לא תמיד הולך אחד מול אחד אבל למה שאנחנו מחזיקות בגוף יש מחיר. לכאב שאנחנו סופגים יש משקל (תרתי משמע)

אז היום כשהרגשתי שכבר אין לי כוח, פשוט לקחתי את עצמי ונסעתי הביתה…

 

שתהיה לנו שנה טובה שמחה ומלאה רגעים של אושר

 

תגובה אחת

  1. vardith3@gmail.com
    פורסמה ביום 04/09/2010 בשעה 04:20 | קישור קבוע

    אכן לפעמים צריך לעשות את החשבון. הפנקסנות נראית אולי קצת קטנונית אבל מצד שני נותנת פרופורציות. מאחלת לך שהחיים לא יתנו לך עוד בוקסים, או לפחות לא השנה.

    שנה טובה ורזה, ורדית

פרסם תגובה

האימייל שלך לעולם לא ישותף. שדות נדרשים מסומנים *

*
*