אזהרה: זה הולך להיות פוסט מבאס. לפחות רובו.
איך שחזרתי כמו מלכה מניו-יורק, ושמרתי על המשקל שלי (אפילו ירדתי קצת), קילקלתי את הדיאטה שלי באילת. איך נפלתי ?
אני חושבת שהסיבה הראשונה היא יוהרה. כתבתי בפוסט הקודם משהו כמו : "קטן עלי 4 ימים באילת אחרי שבועיים בניו יורק". טעיתי. זה בכלל לא היה קל (מיד אפרט), ולמעשה הנפילה שלי התחילה בזלזול המטופש, ביוהרה, במחשבה ש"קטן עלי". ובכן – אין יום שהוא קטן עלי. כל יום דורש מחשבה, התכוננות והתכוונות מלאה, התייחסות נפרדת – אי אפשר לרכב על גל ההצלחה ולהאמין שנרפאתי. זה פשוט לא קרה, ולא יקרה גם בעתיד.
הסיבה השנייה היא ארוחת הבוקר שהייתה כלולה במחיר הלינה במלון. אני חושבת שארוחת הבוקר ה"חינמית" הזו עלתה לי ביוקר. במקום להתחיל את היום עם ברנפלקס וחלב דל שומן, כמו בכל בוקר, התחלתי עם ארוחה גדולה מידי, שכללה מרכיבים "לא שלנו". אין ספק שארוחת הבוקר הזו הוציאה אותי מהשגרה, עירערה את שיווי המשקל שלי וקילקלה לי את הדיאטה לכל היום …. !!!!
הסיבה השלישית היא כנראה החום העז. אולי האילתיים רגילים לחום הזה, אבל לי החום קילקל את התיאבון. פשוט לא התחשק לי ללעוס ולהתאמץ. על מרק בכלל לא היה מה לדבר. איך אפשר לשתות משהו חם ב-42 מעלות בצל ??? בשורה התחתונה, לא הצלחתי לאכול את האוכל הרגיל שלי בצורה מסודרת, לא הצלחתי לאכול 6 ארוחות ביום, ואכלתי המון דברים שלא ממש בתוכנית שלנו. שלא לדבר על מותרת יומית במקום שבועית.
כשאני מנסה להסתכל אחורה ולהבין, אני לא ממש מצליחה לנתח בצורה ברורה את הסיבה האמיתית לנפילה. האם התעייפתי מהדיאטה ? האם קיבלתי יותר מידי מחמאות וחשבתי שאני חכמה גדולה שניצחה את הבעייה ? למה נפלתי ? הרי האוכל לא היה שווה את הקילו שהעלתי, אז למה עשיתי את זה ? אני מבינה שההשמנה תלווה אותי כל החיים ולא ניתן להחלים בצורה מלאה, אבל יש לי תחושה שקילקלתי לעצמי סתם, בלי סיבה טובה, את כל ההישגים של התקופה האחרונה.
ובמבט קדימה: חזרתי לתוכנית. מאז שחזרתי מאילת קניתי ובישלתי והכנתי וטחנתי וחתכתי וסידרתי … ואני מנסה לחזור לשגרה. הימים הראשונים לא כל כך קלים, יש הרבה קושי לדייק בתוכנית, אבל זה משתפר מיום ליום. אם כל הנפילה הזו תסתכם בקילו, אז אולי מעז יצא מתוק – אולי אלמד את הלקח החשוב ולא אצא שוב לחופשה כשאני יהירה ודעתי זחוחה, אלא אקפיד על קטנה כגדולה ואקח איתי אפילו ברנפלקס וחלב דל שומן למלון באילת …
יום טוב,
אולה
2 תגובות
את יודעת מה הכי בולט בפוסט שלך?
לא הק"ג שעלית, שבטח לא ניכר, אלא ההרגשה המחורבנת שליוותה את הבחירות שלך.
כשקראתי את הפוסט שלך חשבתי לעצמי שהמחיר של הקילו הזה קטן לעומת מחיר ההרגשה הרעה שלך והקושי לחזור לשגרה.
ואולי את המחיר הזה כדאי לשקול בחופשה הבאה, לפני שאת מתחילה לשלם…
בהצלחה 🙂
תודה על התמיכה. אין ספק שההרגשה הרעה נובעת מאובדן השליטה, ובעיקר מהפחד שהקילו הזה יביא את החברים שלו, וזה כבר מאוד מאוד מבאס. אני מקווה שלמדתי את הלקח. כאמור, היו לי חופשות מוצלחות יותר (ניו יורק !), ויהיו עוד חופשות מוצלחות (כנרת, 4 ימים, בשבוע הבא…).