כמו שכתב יורם טהרלב, כשחוזרים הביתה (מחו"ל), חוזרים הביתה אל השקט המבורך, אל השגרה המגנה עלינו. אמנם הצלחתי לרדת מאוד יפה, הורדתי ממש הרבה, אבל אני מרגישה מותשת. הייתי כל הזמן "על המשמר", הקפדתי לאכול כראוי בכל ארוחה והקפדתי על הזמנים בצורה הדוקה מאוד. אכלתי מותרת מתוכננת, ומעדתי במקומות מהם חששתי (ראו הפוסט הקודם), אבל הקפדתי להכיל את המעידות האלו בזמן קצר ובנפח קטן ככל האפשר. ואני חייבת להגיד שכן, נהניתי מאוד מהאוכל ! אם לסכם, אז מצד אחד אני מותשת כרגע, והחזרה לשגרה לא קלה בכלל (ראו בהמשך), אבל מצד שני נהניתי מהאוכל, נהניתי מהחופשה, וירדתי היטב במשקל. ברור שהיה מוצלח וכדאי !!!
החזרה לשגרה לא פשוטה בכלל. למרות שהשארתי הרבה אוכל "שלנו" במקפיא, עדיין חזרתי אל מקרר ריק. לקח לי כמה שעות עד שקניתי ירקות ופירות, ויום שלם עד שהתאוששתי מטיסת הלילה והצלחתי לעמוד לבשל … כך שאני מוצאת אתגר גדול לא פחות בחזרה הביתה אחרי נסיעה לחו"ל. אולי האתגר נובע מכך שהתכוננתי כמו שצריך לנסיעה, ולא התכוננתי מספיק לחזרה הביתה ? אולי השיר של יורם טהרלב פחות מדויק, והשיר הרלוונטי יותר הוא של קרן פלס: "את רצה הביתה, להשיב את עצמך לעצמך" . אולי אני צריכה להתאמץ להשיב לעצמי את עצמי ? לחזור לדייק בכל ארוחה, לשמור על ההישג הנפלא שכבר השגתי ?
אעבוד על זה, ואדווח.
אולה