שינויי מזג האוויר

שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב, כמאמר המשורר, שאסור לסמוך על מזג-האוויר: הנה תכננתי לכם טור אביבי, שלא לומר קיצי, כזה שטובל בסלט ירקות בריא ולא-משמין בעליל, והנה ניחת על ראשינו (נכון לשעת כתיבת הפוסט הזה, תל אביב) גשם זלעפות שכולו תחינה למרק עשיר בקטניות, אף הוא בריא ולא מאוד משמין (אלא מה?!), כי אצלנו הכל קיצוני, אפילו מזג האוויר שבעונה הזו של השנה מתחלף במהירות משרב קייצי לגשם עם טיפות כדליים. לא בכדי בחרתי בדימוי של סלט או מרק, שכן שומרי הדיאטות למיניהן, מתחלקים לרוב לשני סוגים: קיץ וחורף. יש מי שקל להם יותר לשמור דווקא בחורף, כשצלחת מרק גדושה בירקות שורש יכולה להוות ארוחה שלמה, בניגוד לקיץ העשיר בפיתויים מתוקים ורכים, ויש מי שדווקא בחורף אוגרים פחמימות בשם הצורך "להתחמם" – ולעומת זאת בקיץ מסתפקים בסלט ירקות רענן עם, לכל היותר, חזה עוף לצידו – כשאחד מפירות הקיץ המתוקים משמש כקינוח.

כמי שאוהב גם מרק וגם סלט (ולמרבה הצער, גם את כל קשת המזון שביניהם) תהיתי תמיד להיכן אני שייך באמת, עד שגיליתי שהמזון הוא רק רכיב אחד מ "זהותי הדיאטטית". הנה הקיץ למשל: מצד אחד החום והלחות מדכאים את התיאבון, כמעט מצווים על אכילת סלט, על הסתפקות במועט – שלא לדבר על הבגדים שהולכים ומתקצרים כל הדרך אל הים (רוצה לומר – אל בגד הים), מעניקים מוטיבציה מיוחדת לרזות. ומצד שני, היציאה מהשגרה, ימי החופש, ארוחות החג – ממטעמי שולחן הסדר, דרך עשן המנגלים של יום-העצמאות, בואכה עוגות הגבינה של שבועות, הממתקים בטקסי הסיום של הילדים, החופשה המשפחתית בצל הבופה של "הכל כלול"… ואז תפשתי שהכל-תירוצים… העונה היחידה שחשובה באמת היא זו שמתחוללת בין שתי האוזניים שלנו, המקום היחיד שבו למזג האוויר, המכונה באזור הזה גם בשם "מצב רוח", השפעה על הרגלי התזונה שלנו.

עם יד על הלב: עונות השנה, ארוחות-חג וחופשות שוברות-שגרה הן לא יותר מתירוצים, פרצות שקוראות לגנבים, הדרך שלנו להשקיט את המצפון כשהמשמעת העצמית מתרופפת. מרק או סלט, תפוח או אפרסק, סוודר או בגד ים – כל אלה הם רק חלק מהתפאורה להצגה האמיתית, זו שבתוך הראש שלנו: כששם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, אין זה משנה אם חם או קר, אם לחות היא או גשם. שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב שאין עונה טובה או רעה לדיאטה, יש רק החלטה.