פחות, אבל שמן

על ההחלטה לפיה הדיאטה הזאת לא תהיה קדימון להשמנה הבאה…

אין אדם המאותגר מבחינת משקלו והיקפיו… בעצם, למה לי להשתמש בלשון מכובסת כשכולנו כאן באותה סירה (כמו אפרו-אמריקנים שרק להם מותר לקרוא אחד לשני "ניגר", בלי שהדבר ייחשב לגזענות)? אין אדם שמן שלא מכיר את הריטואל הבא:

אתה מחליט שמספיק ודי, פותח בדיאטה, מצליח לאכול פחות, להתמיד בספורט, מרזה יפה, מקבל מחמאות, רוכש בגדים חדשים, מקבל עוד קצת מחמאות, משנה את החשיבה על עצמך, מחליט שאתה כבר לא "שמן" אלא אדם ככל האדם, מרשה לעצמך לאכול מעט יותר (שהרי אי אפשר להיות בידאטה כל החיים…), אחר כך עוד מעט יותר, מתחיל להשמין בחזרה, מתנחם בכך שהנה, אפילו משעלית כמה קילוגרמים אתה עדיין רזה יותר משהיית בתחילת הדרך (לא לאורך זמן) – ומקץ חצי-שנה/שנה/שנתיים אתה חוזר למשקל של לפני הדיאטה, אולי אפילו עם עודף קטן, וכל מה שהשתנה למעשה הוא שעתה יש לך בגדים שאינך יכול ללבוש ושעכשיו אתה מבוגר בשנתיים ממה שהיית בתחילת הדרך (וכל מי שכבר חצה את גיל 40, יודע עד כמה זה משמעותי מבחינת הניסיון הבא לרזות…).

ובכן, לא עוד. כלומר, אני חושב: לפני חודש סיפרתי לכם איך, בפרץ של תחושת האחריות המכונה במקומותינו גם בשם "אחרי החגים", פצחתי, ובכן, לא בדיוק בדיאטה, אבל בכל זאת בהחלטה לפיה מעתה המוח ינסה להפעיל את הקיבה, ולא להפך… ובכן, יציאה למהלך שכזה מחייבת פרידה מכל הסממנים המוצלחים של הדיאטה: למוד ניסיון, אני כבר לא שואף לתוצאות מהירות כמו ג'ינסים חדשים או מחמאות מכל עבר, אלא מסתפק להרגיש מעט קל יותר כשאני עולה על משכבי בלילות או כשאני מקיץ בבוקר לטיול עם קטן עם הכלבה. לא, לא גזרתי על עצמי דיאטה חמורה, בטח שלא רעב – הייתי בסרט הזה כבר יותר מדי פעמים ואני יודע בדיוק איך הוא נגמר. כל שעשיתי הוא לצמצם מעט את צריכת הפחמימות, להימנע ממטוגנים ומתוקים (אם כי לא באופן מוחלט, לא רוצה לחיות בוואקום), לוותר על ערבי-שתיה ארוכים – שורה של החלטות שאפשר לצמצם למילה אחת פשוטה "בקטנה".

כשעוברים לסוג כזה של דיאטה-לייט, צריך להיות מוכנים לתגמול איטי מצד הגוף. כמי שהיה רגיל בדיאטות שהשיגו תוצאות מהירות (מדי), אני חושב לעצמי לעיתים מחשבות תבוסתניות כמו "אני 'שומר' כבר חודש, איך זה שעוד לא החלפתי את המכנסיים?", אבל מיד אני מתעשת ומנסה שלא לעסוק עוד בסממנים חיצוניים, אלא להסתפק בהרגשה הטובה של מי שהולך לישון בלילה על הבטן מבלי להרגיש כמו חיפושית שהתהפכה על גבה…

פחות, אבל עדיין שמן, שמן אבל פחות… בין שני אלה מתנהלים חיי בניסיון "מבוסס-ניסיון" לרזות לאט לאט, כל כך לאט עד שאפילו אני לא ארגיש. ביס אחרי ביס, גרם אחרי גרם – בניסיון שאינו עוד למצוא בגד חדש, אלא אורח חיים חדש…