בסוף שבוע האחרון השתתפתי בפסטיבל שאקטי
חגיגה נשית עוצמתית ומדהימה
מעל 1000 נשים מכל הארץ מתכנסות, מקדישות זמן לעצמן, לגופן ולנשמתן ללא נוכחות גברית. נושמות, רוקדות, שרות, צומחות וחוגגות.
אני מרגישה כאילו זו התכנסות השבט השנתית שלי, וכל שנה עוברת חוויות חדשות שנוגעות ברבדים שונים של נשמתי.
השנה ניסיתי להתכונן גם עם האוכל שאני לוקחת איתי, הצלחתי קצת פחות וקצת יותר אבל בהחלט הייתי במודעות ושמרתי על העקרונות שקבעתי לי מראש.
בילית יומיים וחצי. אני ובתי התינוקת בזמן שמוקדש רק לי ולה ולמהות הנשית שלנו.
גם מבחינת תוכן התחברתי לתוכנית שלנו. למשל, היתה סדנא שדיברה על עוננ. המסר היה "כשאת מתענגת את מצליחה"
זה הרי כל כך נכון (חשבתי לי תוך כדי מנה מותרת). כשאני מתענגת לי על חבילת השוקולד השבועית שלי זה נותן לי כוח להצליח חהגיד לא לכל שאר המוקשים בדרך. כשאני מתענגת על שתי פרוסות מרוחות בלבנה עם זעתר ועגבניות שרי בצד זה עושה לי חשק להמשיך ולאכול נכון גם בארוחה הבאה. הרבה יותר מאשר אם סתם הייתי אוכלת את אותן שתי פרוסות עם קצת גבינה ומרגישה מסכנה.
החוכמה היא לדעת להנות ממה שיש ולהפוך את האוכל וגם את ההתיחסות אליו כאל משהו שאפשר ושווה להתענג ממנו, כמו גם דברים אחרים בחיים…